ברוכים הבאים לאתר ברסלב כרמיאל

מדברי רבי נחמן מברסלב:עיקר גדולתו של הקב”ה, שגם הרחוקים ממנו יתברך מאוד מאוד,גם הם יתקרבו לעבודתו. ובזה נתייקר ונתעלה,שמו יתברך למעלה ולמטה.

תפריט האתר

וידאו הורדות גלריה אודות ראשי

---------האזנה לרדיו ברסלב כרמיאל ----------

פרשת השבוע-בהר בחוקותי

ואף גם זאת בארץ אוייבהם” (ליקו”מ ח”א, נה)

דע, כדי לראות במפלתם של הרשעים, אי אפשר אלא על ידי בחינת ארץ ישראל, כמו שנאמר (תהלים קי): “שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך” – כי ימין זה בחינת ארץ ישראל, בחינת בנימין (בן ימין) שנולד בארץ ישראל.

ולהמשיך קדושת א”י, אף על פי שאנו בגלות שהיא תחת יד הסיטרא-אחרא, אפשר על ידי התנוצצות אור זכות אבות, בחינת (ויקרא כו): “ואף גם זאת בארץ אוייבהם…וזכרתי את בריתי יעקב…והארץ אזכור” – כי כשמתנוצץ אור זכות אבות, אזי מתגלה קדושת א”י, ולא די שהאדם ניצול מהרשע אלא גם רואה ברשע את מה שהרשע רצה לראות בו, כי הרשעים ממשיכים על שונאיהם רע-עין, והאדם ניצול מרוע זה על ידי לימוד זכות שלימד על הרשע, כי גם הקב”ה מלמד זכות על הרשע, בשביל להציל את הצדיק מעינו הרעה של הרשע.

לא תיראום

לא תיראום כי ה’ אלֹקיכם הוא הנלחם לכם … (דברים ג, כא)

ואת יהושוע צויתי בעת ההוא לאמֹר עיניך הרֹאֹת את כל אשר עשה ה’ אלֹקיכם לשני המלכים האלה כן יעשה ה’ לכל הממלכות אשר אתה עֹבר שמה לא תיראום כי ה’ אלֹקיכם הוא הנלחם לכם … (דברים ג, כא)

וזה מרמז על עיקר המלחמה הגדולה והכבדה שהיא עיקר מלחמת כל אדם שהיא מלחמת היצר בזה העולם, שהעיקר שלא יירא ולא יתפחד כלל כי ה’ אתנו, כי מלֹא כל הארץ כבודו, כמו שאמר אז אדוננו מורנו ורבנו ז”ל: ה’ יתברך עמך ואצלך וכו’, אל תירא. וכמו שאמר: שהאדם צריך לעבֹר בזה העולם על גשר צר והעיקר שלא יתפחד (בלקוטי תנינא – סימן מח). וזה: לא תיראום כי ה’ אלֹקיכם הוא הנלחם לכם. ואזהרה זֹאת הזהיר [משה] ביותר את יהושע, כמו שכתוב: ואת יהושֻע צוִיתי וכו’. כי יהושֻע הוא בחינת התלמיד שהשגתו בחינת מלֹא כל הארץ כבודו, בחינת הקיצו ורננו שכני עפר וכו’. שהוא ראשי תיבות יהושֻע וכו’ (כמבֹאר בלקוטי מוהר”ן חלק ב – סימן ז, עין שם), שעיקר השגתו הוא בחינת התחזקות שיחזק את עצמו ואת כל ישראל בכֹחו של משה רבנו שלא יתייאשו ולא יפלו משום דבר ובכל מה שיעבֹר עליהם יהיו חזקים בכֹחו של משה רבם. כי ה’ אתם עדיין ולא יתייראו כי ה’ אתם, כי מלֹא כל הארץ כבודו. שזהו בחינת לא תיראום וכו’. (הלכות נטילת ידים שחרית – הלכה ו, אות פד)

דבר חיזוק

בן מלך מאבנים טובות מאת הרב ארז דורון שליט”א.

מעשה במלך אחד שלא היה לו בנים. חז”ל אומרים: “עיקר תולדותיהם של צדיקים מצוות ומעשים טובים”. (מדרש רבה בראשית ל’ ו’) כל אחד מאתנו רוצה להשאיר משהו בעולם, משהו מיוחד, בעל חשיבות, שרק הוא יכול לתת לעולם. אבל ההתחלה היא, שהוא לא יודע מהו הדבר הזה. ולכן אחת השאלות שמציקות מאד לכל מי שמחפש דרך, היא השאלה הזאת – מה העניין שלי? מה התפקיד המיוחד שלי? מה השליחות שלי?. אני לא רוצה להיות סתם עוד איזה בנאדם, אחד ממיליונים שעושה כמו כולם ואף אחד לא זוכר אותו.

התבודדות

שיחה בינו ובין קונו

הַהִתְבּוֹדְדוּת הִיא מַעֲלָה גְּדוֹלָה עֶלְיוֹנָה מִן הַכֹּל, דְּהַיְנוּ לִקְבֹּעַ לוֹ עַל כָּל פָּנִים שָׁעָה אוֹ יוֹתֵר לְהִתְבּוֹדֵד לְבַדּוֹ בְּאֵיזֶה חֶדֶר אוֹ בַּשָּׂדֶה וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בִּטְעָנוֹת וַאֲמַתְלָאוֹת בְּדִבְרֵי חֵן וְרִצּוּי וּפִיּוּס. לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּקָרְבֵהוּ אֵלָיו לַעֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת.

וּתְפִלָּה וְשִׂיחָה זוֹ יִהְיֶה בְּלָשׁוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ, דְּהַיְנוּ בִּמְדִינָתֵנוּ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז. כִּי בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ קָשֶׁה לוֹ לְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתוֹ. וְגַם אֵין הַלֵּב נִמְשָׁךְ אַחֲרֵי הַדִּבּוּרִים מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ מֻרְגָּל לְדַבֵּר בְּהַלָּשׁוֹן כָּל כָּךְ, כִּי אֵין דַּרְכֵּנוּ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ. אֲבָל בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז שֶׁמְּסַפְּרִים וּמְדַבְּרִים בּוֹ קַל וְקָרוֹב יוֹתֵר לְשַׁבֵּר בּוֹ. כִּי הַלֵּב נִמְשָׁךְ וְקָרוֹב יוֹתֵר אֶל לְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז מֵחֲמַת שֶׁהוּא מֻרְגָּל בּוֹ. וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז יָכוֹל לְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ יָשִׂיחַ וִיסַפֵּר לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, הֵן חֲרָטָה וּתְשׁוּבָה עַל הֶעָבָר וְהֵן בַּקָּשַׁת תַּחֲנוּנִים לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה בֶּאֱמֶת.

וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כָּל חָד לְפוּם דַּרְגֵּהּ. וְיִזָּהֵר מְאֹד לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לְהַתְמִיד בָּזֶה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם שָׁעָה מְיֻחֶדֶת כַּנַּ”ל. וּשְׁאָר כָּל הַיּוֹם יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּסִּימָן הַקּוֹדֵם הַמַּתְחִיל – מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד עַיֵּן שָׁם). וְהַנְהָגָה זוֹ הִיא גְּדוֹלָה בְּמַעֲלָה מְאֹד מְאֹד. וְהִיא דֶּרֶךְ וְעֵצָה טוֹבָה מְאֹד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. כִּי זֹאת הִיא עֵצָה כְּלָלִית שֶׁכּוֹלֵל הַכֹּל. כִּי עַל כָּל מַה שֶּׁיֶּחְסַר לוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם אוֹ אִם הוּא רָחוֹק לְגַמְרֵי מִכֹּל וָכֹל מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל הַכֹּל יְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ וִיבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ”ל.

אודות רבי נחמן

בראש חודש ניסן שנת תקל”ב, ירדה נשמתו של רבי נחמן מברסלב לעולם, בעיר מז’בוז’ בביתו של הבעש”ט. שם נולד להוריו הקדושים רבי שמחה בן רבי נחמן מהורדנקא תלמיד הבעש”ט, ולאימו מרת פיגא בת הצדקת אדל בתו של הבעש”ט הקדוש.
אם רבינו מרת פיגא היתה מפורסמת בצדקותה ובמדרגותיה, ממש כאחת הנביאות, עד שהיתה נקראת בפי צדיקי הדור “פיגא הנביאה”. והיתה רגילה לראות בחלום ובהקיץ, את סבה הבעש”ט וכן את יתר אבותיה הקדושים.
כבר מינקותו הפליא את כל רואיו, ברוב הקדושה והטהרה שאפפה אותו, ומסופר כי פעם אחת עוד בהיותו תינוק בעריסה, נצרכה אמו לינסוע מחוץ לעיר, ולכן הפקידה אותו בידי הרב הקדוש רבי חיים מקראסנע זיע”א תלמיד הבעש”ט. ובקשה ממנו כי …

דבר הלכה

כשרות המטבח חלק א
הלכות בשר בחלב בישול אכילה והנאה.
נאמר בתורה (שמות כג יט, לד כו. ודברים יד כא), “לא תבשל גדי בחלב אמו”. וחזרה התורה שלוש פעמים על פסוק זה, כדי ללמדנו אחד לאיסור בישול כפשוטו של מקרא, אחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה.
והטעם שכתבה התורה את שלושת האיסורים הנ”ל – בישול, אכילה והנאה – בלשון של בישול [‘לא תבשל’], ללמדנו שלא אסרה התורה באכילה ובהנאה אלא כשעברו תהליך של בישול, אבל…

רבי נתן-מוהרנ"ת

רבי נתן שטרנהרץ, המוכר גם כרבי נתן מברסלב או רבי נתן מנמירוב, או בשמו העממי מוהרנ”ת.
אשר עליו התבטא רבנו הקדוש: “אם לא רבי נתן – לא היה נשאר ממני אפילו עלה אחד”
נולד לנפתלי הירץ, סוחר אמיד מהעיר נמירוב, וחיה לאנה. בילדותו כונה “העילוי מנמירוב”. נישא לבתו של ר’ דוד צבי אוירבך, רבה של שרהורוד. לאחר שגר שנתיים בבית חמיו, אביו ציפה שיצטרף לעסק המשפחתי. בשנת 1802 היה אמור לעבור לסניף של ברדיצ’ב, אך בגלל שבאותה שנה הגיע ר’ נחמן לברסלב הסמוכה, ושמו עבר בין חבריו של ר’ נתן. ר’ נתן עם שניים מחבריו החליטו לנסוע לצדיק. ר’ נתן מיד נקשר לרבו העתידי, הפך תלמידו הקרוב ביותר, וליווה אותו עד מותו של ר’ נחמן בעיר אומן ב-1810.