אודות רבי נחמן מוהר”ן

בַּעַל הַ”חֲזוֹן אִישׁ”: “אוֹר הָאוֹרוֹת שֶׁל הָאֱמֶת..”.
רַבִּי אֵלִיָּהוּ לָאפְּיַאן (עַל סִפְרֵי רַבֵּנוּ ז”ל) “הֵן אֵלּוּ הֵם סִפְרֵי מוּסָר הָאֲמִתִּיִּים.”
הָרַב דֶּסְלֶר הַ”מִּכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ”, מֵבִיא בִּסְפָרָיו הַרְבֵּה מִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל. וּבְמִכְתָּב לְבָנָיו הוּא מְעוֹדְדָם שֶׁיִּלְמְדוּ בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ לְיִרְאַת שָׁמַיִם.
רַבִּי חַיִּים סַנְוָואנִי (מֵרַבָּנֵי תֵּימָן): “הַלּוֹמֵד בִּסְפָרָיו (שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל) יִוָּכַח לִרְאוֹת שֶׁהַמּוּסָר שָׁם הִנּוֹ גָּדוֹל וְעָצוּם וּמְפַלֵּחַ כַּחֵץ לְבָבוֹת…” (וְהָיָה רַבִּי חַיִּים נוֹהֵג בִּשְׁנוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת לְחַלֵּק לְתַלְמִידָיו סִפְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל).
רַבִּי חַיִּים פָּאלָאגִ’י הִרְבָּה לְצַטֵּט מִסִּפְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל וְכֵן אֶת הַ”תִּקּוּן הַכְּלָלִי.”
רַבִּי יַעֲקֹב יִצְחָק, “הַחוֹזֶה מִלּוּבְּלִין”: “הָרַב הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל… אִישׁ קָדוֹשׁ… מוֹפֵת הַדּוֹר…” וְעַל הַסֵּפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן הִתְבַּטֵּא: “הַדְּבָרִים מֵאֲלֵיהֶם יְעִידוּן וְיַגִּידוּן דִּבְרֵי אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ… דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים.”
רַבִּי יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל קַנְיֶבְסְקִי הַסְּטַיְפְּלֶר: “סֵפֶר זֶה (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן) מְעוֹרֵר אוֹתִי לְיִרְאַת שָׁמַיִם, וַאֲנִי רוֹאֶה כִּי בְּיוֹם שֶׁאֵינִי לוֹמֵד בְּסֵפֶר זֶה, חָשׁ אֲנִי חִסָּרוֹן בְּיִרְאַת שָׁמַיִם.”
רַבִּי יִשְׂרָאֵל אַבּוּחֲצֵירָא: “הַצַּדִּיקִים הַלָּלוּ יוֹצִיאוּ אֶת הַשְּׁכִינָה מֵהַגָּלוּת…” עוֹד סִפֵּר הַ”בַּבָּא סַאלִי” כִּי בְּנוֹ הָאַדְמוֹ”ר רַבִּי מֵאִיר אַבּוּחֲצֵירָא נִגְלָה אֵלָיו בַּחֲלוֹם וְאָמַר לְאָבִיו: “כָּל הַצַּדִּיקִים פֹּה בַּשָּׁמַיִם הוֹלְכִים לִשְׁמֹעַ תּוֹרָה מֵרַבִּי נַחְמָן.”
רַבִּי יִשְׂרָאֵל מֵאִיר, הֶ”חָפֵץ חַיִּים”, אָמַר לְאֶחָד מִתַּלְמִידָיו: “אִם הִנְּךָ חָפֵץ לְהִתְקָרֵב לַחֲסִידוּת – תִּתְקָרֵב לַחֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב, הֱיוֹת וְהֵם שׁוֹמְרִים אֶת הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ וּמְקַיְּמִים אֶת הַכָּתוּב בּוֹ.”
רַבִּי מֵאִיר אַבּוּחֲצֵירָא, עַל שֻׁלְחָנוֹ הָיוּ מֻנָּחִים סִפְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל תָּמִיד. פַּעַם נָתַן לְבִתּוֹ אֶת הַסֵּפֶר “לִקּוּטֵי עֵצוֹת” וְאָמַר לָהּ: “כְּשֶׁתִּהְיִי זְקוּקָה לְעֵצָה בְּכָל עִנְיָן שֶׁהוּא – הַבִּיטִי בַּסֵּפֶר הַזֶּה…”
רַבִּי נַחוּם מִצֶּ’רְנוֹבִּיל (הָיָה תַּלְמִיד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב), הַ”מְּאוֹר עֵינַיִם”: “הוּא יְפֵה עֵינַיִם”. וּפַעַם כְּשֶׁרָאָה אֶת רַבֵּנוּ זַ”ל בִּימֵי נְעוּרָיו, נִבְהַל מֵעֹצֶם הַיִּרְאָה שֶׁהָיָה עַל פָּנָיו (שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל) וְאָמַר שֶׁ”הַכָּתוּב ‘לְמַעַן תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם’ – זֶה רוֹאִים אֶצְלוֹ בְּחוּשׁ.”
רַבִּי צָדוֹק הַכֹּהֵן מִלּובְּלִין כַּיָּדוּעַ כָּתַב בֵּאוּרִים לְסֵפֶר הַמִּדּוֹת שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל, וְאָמַר: “הַסֵּפֶר הַזֶּה הוּא חִיּוּתִי.”
רַבִּי שְׁנֵיאוֹר זַלְמָן בַּעַל הַ”תַּנְיָא”: “אָדָם גָּדוֹל מְאֹד… גִּבּוֹר מִלְחָמָה…”

רבי יוסף חיים מחבר הספר הקדוש “בן איש חי” מביא את רבנו זצ”ל בספרו ‘אדרת אליהו’, עיין פרשת פנחס דף קלב.

גם תלמידו המובהק  הגה”צ רבי בן ציון חזן זצ”ל מזכיר בספריו את רבנו.