פרשת השבוע

פרשת השבוע-ויצא

"ויפגע במקום וילן שם" (כח, יא)

וזה בחינת ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. כי באברהם כתיב:
וירא את המקום מרחֹק. וביעקב כתיב: ויפגע במקום. כי הוא זכה
יותר, כי זכה לפגע ממש במקום (וכמובא בזוהר הקדוש) אך אף על פי
כן ידע שעדין המקום רחוק מאֹד עד עת קץ. ועל כן: וילן שם, שמרמז
על צרות חשכת הגלות, כמובא. כי בא השמש ששקעה שלא בעונתה.
זהו בחינת מה שעובר על כל אחד שלפעמים בחמלת ה' נפתח לו אור
גדול ונדמה לו שבודאי יהיה איש כשר כראוי ואחר כך פתאֹם נחשך לו
כאלו בא השמש ממש פתאֹם שלא בעונתה, ואז הודיעו לו ליעקב
בחלום שכל זה הוא בחינת והנה סֻלם מֻצב ארצה ורֹאשו מגיע
השמימה, שזהו כל עבודת האדם שצריך לילך מדרגא לדרגא כמו
שעולין בסֻלם והנה מלאכי אלֹקים, שהם הצדיקים עֹלים ויֹרדים בו
שצריך שיהיה להם כמה עליות וירידות, כי קֹדם העליה צריך שיהיה
ירידה והירידה היא תכלית העליה. על כן אל ישתומם
האדם ואל יפֹל בדעתו מכל מה שעובר עליו, על כן
אל יטעה בין בעליה בין בירידה, היינו כשהוא
בבחינת איזה עליה שרואה איזה ישועה
והתנוצצות אל יטעה שכבר האור שלו רק
ידע שעדין הוא רחוק מאֹד. ועל ידי זה לא
יפֹל כשרואה אחר כך שנחשך אצלו האור
שהוא בחינת ירידה, כי באמת אף על פי כן
האור שהאיר לו לא נכבה ולא נסתלק
ממנו, כי אור חסדו יתברך מאיר עליו תמיד
רק שהכל הוא בבחינת ממרחק תביא לחמה
ובבחינת וירא את המקום מרחֹק, אבל סוף
כל סוף יגמֹר ה' יתברך מה שהתחיל וייטיב עם
כלל ישראל ועם כל אחד ואחד בפרטיות רק
שצריכים להיות מצפים לישועה תמיד בבחינת וכל עין
לך תצפה. וכמו שאומרים: כי לישועתך קווינו כל היום ומצפים
לישועה (לקוטי הלכות - הלכות שילוח הקן ה' – אות י').

"והאבן גדלה על פי הבאר" ...(כט, ב)

כל החידושי תורה אמתיים נמשכים ויוצאים מהבאר העליון,
שהוא באר מים חיים, אך האבן גדולה על פי הבאר. היינו על ידי שאין
האדם משבר ומסלק לב האבן על ידי זה אינו יכול לשאֹב מים חיים
מבאר העליון. ואי אפשר לגֹל את האבן מעל פי הבאר כי אם על ידי
כסופין והשתוקקות דקדֻשה, היינו לכסֹף ולהשתוקק ולהתגעגע תמיד
להשם יתברך ולעבודתו. על ידי זה גוללין את האבן מעל פי הבאר. ולא
עוד אלא שהלב האבן מתהפך ללב בשר שהוא רך כמים היינו שזוכה
לשפך לבו כמים נֹכח פני ה' ועל ידי זה זוכה להתגלות התורה שנקראת
מים כידוע (לקוטי הלכות - הלכות דם א' - אותיות י' י"ב לפי אוצר
היראה - ספרים וחידושי תורה – אות ט').

"ועיני לאה רכות"...(כט, יז)

רחל בחינת משיח בן יוסף שיצא ממנה, ולאה בחינת משיח בן דוד
שיצא מיהודה שנולד מלאה.
וכל בחינת פסח שהוא יציאת מצרים גאֻלה הראשונה עיקרה על
ידי בחינת יוסף, שהוא מזרע רחל, שזהו בחינת ויקח משה את עצמות
יוסף עמו, אבל בחינת הארת משיח בן דוד אי אפשר לגלות עתה
בשלמות כי עדין לא בא הקץ, אדרבא צריכין להסתיר ולהעלים הארת
לאה שמשם אחיזת הדינים, כי הדינים נאחזים בבחינת לאה ביותר
כמובא, בבחינת (בראשית כט, יז): ועיני לאה רכות וכו', אבל בזה תלוי
כל הגאֻלה כשנזכה להמתיק תקף הדינים שבלאה שזה לא יהיה נשלם
בשלמות עד שיבוא משיח בן דוד שיצא ממנה, אבל עתה שאין מתגלה
בשלמות בחינת דוד בחינת משיח בן דוד, על כן היה תקף הנס שנעלם
הארת לאה ונכלל ברחל, שהארת משיח בן דוד מאיר בהעלם בבחינת
משיח בן יוסף שיצא מרחל, ועל ידי זה היה עיקר הגאֻלה של פסח על
ידי בחינת יוסף שיצא מרחל (לקוטי הלכות - הלכות ברכת השחר ה' –
אות כ"ג).

"אסף אלקים את חרפתי"..(ל', כג)

ועל כן נקרא יוסף, בחינת (בראשית ל, כג): אסף אלֹקים את
חרפתי, שמאסף ומבטל כל החרפות ובושות מישראל, כי מחזירם
בתשובה ומקרבם לה' יתברך. וזה בחינת (שם ל, כד): יוסף ה' לי בן,
שעל שם זה נקרא יוסף, היינו שהצדיק עוסק תמיד להוסיף ולקרב
נפשות חדשות בכל פעם ומבקש תמיד מה' יתברך על זה, בחינת: יוסף
ה' לי בן אחר, שיוסף ה' לו בכל פעם תלמיד חדש שנקרא בן, כי כל
המלמד בן חברו תורה כאלו ילדו (סנהדרין יט:) (לקוטי
הלכות - הלכות השכמת הבוקר ד' – אות י"ז).