פרשת השבוע

פרשת השבוע-תרומה

"מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו תרומתי" (ליקו"מ ח"ב, עא)

עיקר כבוד הקב"ה נתגלה רק על ידי האדם, כי הוא תכלית כל הנבראים שמגלים את כבודו של הבורא, לכן כשמתרבים הם, דהיינו על ידי ההולדה, על ידי זה מרבים את כבודו. ועיקר ההולדה הוא על ידי בחינת נועם העליון, כי אז מתעוררים שלהובין-דרחימותא אשר על ידם מתקיימת ההולדה ומתעוררת האהבה.

ודע, שנועם העליון שופע תמיד וצריך לקבלו על ידי שפע נועם-העליון, וכדי לקבל שפע זה צריך להכין כלי שנעשה על ידי הצדקה ונדיבות הלב, כמו שכתוב (שמות כה): "מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו תרומתי" – כלומר שנפתח ונתנדב הלב, ועל ידי זה נפתחים שבילי הלב והופכים לשלהבת-דרחימותא הנמשכת מנועם העליון. ועיקר ההולדה הוא על ידי הצדקה, כמו שכתוב (הושע י): "זרעו לכם צדקה", וכן (בראשית לז): "אלה תולדות יעקב יוסף" – כי יעקב הוא בחינת צדקה, ויוסף הוא בחינת הנועם הנ"ל.
 

"ווי העמודים וחשוקיהם כסף" (ליקו"מ ח"א, מא)

פדיון נפש והממון נקראים עמודים, כמו שכתוב (דברים יא): "ואת היקום אשר ברגליהם". כשהצדיק עושה פדיון נפש (להמתקת דינים) הוא מניח עליו את ידיו וצריך הוא לכוין מאוד מאוד. כי: שלוש פעמים המילה 'יד' ביגמטריא = מ"ב, ובשם זה - מ"ב, יש בו שבעה שמות וכל שם יש בו ו' (6) אותיות. וצריך הצדיק להמשיך ולכוין אליו את כל הווין שהם שבעת השמות שבכל אחד יש ו' אותיות, ולהמשיך אותם אל תוך הממון (לצורך פדיון הנפש) שנקרא עמודים. דבר זה נקרא: ווי העמודים, ועמודים אלו הם הרגליים, דהיינו העקבים, שהם בחינת דין ושם אוחזים החיצונים (הטומאה), ואי אפשר להמתיק את הדין אלא אם כן נמתק הוא בשורשו, ושורש הדין נמצא בבינה, ונאמר בזוהר: "בינה דינין מתערין מינה" – ובבינה נמצא שם מ"ב הנ"ל. לכן כשממשיך הצדיק את שם מ"ב לתוך העמודים, אזי הדינים נמתקים בשורשם, ולכן נאמר (שמות כז): "ווי העמודים וחשוקיהם כסף" – כי על ידי חשיקה והתחברות ווי עם העמודים, נעשה כסף שהוא חסד ואז נמתקים הדינים.


זהב וכסף ונחֹשת ... (שמות כה, ג)
וזה בחינת מלאכת המשכן שנצטוו אחר מעשה העגל, כי המשכן הוא בחינת הקדֻשה הגבֹה, בחינת איה שזוכין למצֹא על ידי הבקשה והחיפוש שמחפשין ומבקשין בעת שרחוקין מן הקדֻשה והולכין נע ונד ומטֻלטל. כי המשכן לֹא היה לו קביעות מקום ואז הייתה כביכול בחינת הקדֻשה מטֻלטלת ולֹא נודע איה מקום כבודו, רק במקום אשר ישכן שם הענן שם יחנו בני ישראל. ויש אשר יהיה שם הענן וכו', כי אלמלא לֹא חטאו ישראל היו נכנסין לארץ ישראל מיד ששם עיקר קביעות מקום קדֻשתו ושם עיקר התגלות כבודו יתברך, כי שם כל העשרה קדֻשות שהם בחינת עשרה מאמרות שבהם ברא העולם בשביל כבודו יתברך, אך על ידי שחטאו בעגל שהוא עבודה זרה, שהוא מקומות המטֻנפים, ונפלו מאֹד ונתרחקו מכבודו יתברך מאֹד, על כן היה תקונם על ידי בחינה הנ"ל, על ידי בחינת איה כנ"ל, שעל ידי זה מחיין את עצמן אפילו אם נופלין לעבודה זרה, שהוא מקומות המטֻנפים כנ"ל.
וזה בחינת מלאכת המשכן שצוה ה' יתברך שיבנו משכן מכסף וזהב ונחֹשת ושאר חפצים של חֹל, אשר על ידי רבוי הכסף והזהב עשו את העגל, כמו שכתוב: "ודי זהב" כמו שפרש רש"י שם. וצוה עליהם ה' יתברך שבמה שקלקלו בו יתתקנו ושיחפשו ויבקשו הקדֻשה שם דייקא וכל איש יבקש ויחפש אם נמצאו אצלו כסף וזהב וכו' ויביא אותו למלאכת המשכן ועל ידי זה דייקא בנו את המשכן שהלך עמהם ממקום למקום. ובכל מקום שעמד שם, קנה קדֻשה גבֹה שם, והיו נוהגים שם כל הדינים הנוהגים בבית המקדש. וזר היה אסור לכנס למקום שעמד שם המשכן וכל הדינים. ואחר כך כשפרקו את המשכן משם היו מֻתרים כל הזרים ואפילו טמאים לכנס לשם, כי זֹאת הקדֻשה הוא בבחינת איה, בחינת איה מקום כבודו, כי הוא קדֻשה גבֹה ונעלמת מאֹד עד שאי אפשר לידע מקומו איה, רק במקום שזוכין למצאו כפי הבקשה והחיפוש, שם זוכין שיתגלה קדֻשתו. ועל כן לא היה להמשכן מקום קבוע, כי הוא בבחינת איה מקום כבודו כנ"ל.
ועל כן נבנה המשכן מכסף וזהב ושאר חפצים שהם עסקי חֹל וכנ"ל. ועל כן ל"ט מלאכות שבהם כלולים כל המשא ומתן והעסקים, ממשכן גמרינן, כי קדֻשת המשכן הוא בחינת הקדֻשה הגבֹה שהיא בחינת איה, שזאת הקדֻשה נעלמת במשא ומתן ול"ט מלאכות בכסף וזהב ושאר חפצים כנ"ל. (לקוטי הלכות - הלכות גביות חוב מהיתומים ג' - ז')

ואת המשכן תעשה ... (שמות כו, א)
אם היו זוכין לאמונה שלמה בהשם יתברך, היינו להאמין שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך לבד, אזי לֹא היו צריכין לעשות שום מלאכה ועסק, רק מלאכתנו היה נעשית על ידי אחרים, כמו שיהיה לעתיד, כמו שכתוב: "ועמדו זרים ורעו צֹאנכם וכו'". נמצא, שכל יגיעת העסקים והמשא ומתן נמשך רק מבחינת פגם אמונת הרצון, ומזה נמשכין כל ההכחשות והכפירות והשנויים במשא ומתן, שהכל נמשך רק מפגם אמונה, כי אם היה מאמין בשלמות שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך לבד, בודאי היה עושה המשא ומתן שלו באמונה שלמה ולֹא היה משנה בדבורו. ועל כן באמת צריכין התגברות גדול להנצל מכפירות והכחשות השכיחים במשא ומתן, ולהשתדל לעשות משא ומתן באמונה שלמה, שיהיה ההן הן והלאו לאו. ועיקר העצה לזכות לעשות משא ומתן באמונה היא להרבות בצדקה, כי על ידי צדקה ממשיכין הארת אמונת הרצון. ובאמת אם היינו כולנו זוכין לתן צדקה כראוי, כבר היה מתבטל המשא ומתן לגמרי, ולֹא היינו צריכין לעשות שום מלאכה ועסק כלל, כי על ידי התגלות הרצון זוכין לזה שיהיה המלאכה נעשית על ידי אחרים כנ"ל. אך אפילו כל זמן שאין זוכין לזה, לבטל המלאכות והמשא ומתן לגמרי, אף על פי כן זוכין על כל פנים על ידי הצדקה לעשות המשא ומתן באמונה, ושיאיר בו הארת הרצון, ואז המלאכות והעסקים הם בבחינת מלאכת המשכן. וזה בחינת כל הקניינים שתקנו רבותינו ז"ל במשא ומתן, לכל דבר קניין השיך לו, כגון קניין סודר וכיוצא, כי על ידי זה ממשיכין הארת הרצון לתוך המשא ומתן, ואז מֻכרח לקים הקניין ולֹא ישנה עוד, כמבֹאר בפנים
(לקוטי הלכות – הלכות ערב ג' - אותיות י"ד ט"ו לפי אוצר היראה - ממון ופרנסה – ק"כ)

ואת המשכן תעשה ... (שמות כו, א)
צריך האדם להרבות בתפלה מאֹד מאֹד כל ימי חייו. ואפילו כשרואה שמתפלל הרבה ואינו נענה, והתאוות והבלבולים מתגברים עליו בכל פעם ביותר, אף על פי כן אל יטעה שתפלותיו הם לריק, חס ושלום, רק ידע ויאמין שאין שום דבור נאבד לעולם, וכל תפלה ושיחה בינו לבין קונו עושה רֹשם, והצדיקי אמת מלקטים כל אלו התפלות והשיחות ובונים מהם בנינים נפלאים, בחינת בנין המשכן. וצריך כל אחד להתחזק הרבה בתפלה ושיחה תמיד, יהיה איך שיהיה, עד אשר על ידי רבוי התפלות יהיה נשלם הבניין בשלמות, ואז יכמרו רחמיו יתברך ויקרב אותו בשלמות, וישב אל ה' וירחמהו. אך אף על פי כן, כשיהיה לו איזה ישועה, אל יטעה שעל ידי תפלותיו ומעשיו הטובים פעל זֹאת, רק ידע שהכל רק בחסדו יתברך. ואף על פי שאנו יודעים שאי אפשר לנו לפעֹל הישועה השלמה בתפלתנו לבד כנ"ל, אף על פי כן אנו צריכין לעשות את שלנו, להרבות בתפלה בכל כחנו, ואז יכמרו רחמיו יתברך ויעשה בחסדו ויושיענו בקרוב למען שמו.
וגם זה בכלל מה שמבֹאר במקום אחר, שצריכין בתפלה להיות קולע אל השערה ולֹא יחטיא, היינו שלא יטה לימין או לשמֹאל, היינו שלא יטעה, חס ושלום, שהתפלות הם לריק, חס ושלום, מחמת שזה כמה שצועקים ואינם נושעים, שזה בחינת נוטה לשמֹאל; וכן אל יטעה לומר, מה לנו להרבות בתפלה, מאחר שעיקר הישועה הוא רק בחסדו לבד, אם כן נסמֹך רק על חסדו, שזה בחינת נוטה לימין שלא כראוי. כי באמת צריכין להרבות בתפלה מאֹד תמיד ולידע אף על פי כן האמת, שאין אנו כדאי לפעֹל בתפלתנו כי אם בחסדו, ואף על פי כן אנו צריכין לעשות את שלנו להרבות בתפלה תמיד, והשם יתברך יעשה את שלו וימשיך עלינו חסדו למענו ויושיענו מהרה למען שמו. (לקוטי הלכות - הלכות נחלות ד' - אותיות י' כ' לפי אוצר היראה – התבודדות - ט"ל)

כתובת בית המדרש

מצפה נוף 120

כרמיאל , ישראל

דואר אלקטרוני

[email protected]

קשר ישיר בפייסבוק מסנג'ר

פייסבוק מסנג'ר

מיקום במפה