פרשת השבוע

פרשת השבוע-פקודי

הוקם המשכן (שמות מ', יז) ..
צריך האדם העושה משא ומתן ומלאכות להרים ידו להשם ולשעבד כל
מחשבתו ועשייתו ודבורו להשם יתברך, בחינת: "גל על ה' דרכך וכו'",
ולהאמין באמונה שלמה שאין האדם עושה כלל, רק שאנו מחֻייבים לעשות
איזה עסק במשא ומתן ומלאכה, מחמת שכן רצונו יתברך, כי יש סודות
וכוונות גדולות בכל עניני משא ומתן ומלאכות, כי מבררין ברורין וניצוצות
קדושות על ידי המשא ומתן ומלאכות, כידוע, ובשביל זה לבד צריכין לעשות
מעט משא ומתן או איזה מלאכה, כי כן רצונו יתברך, וכמאמר רבותינו ז"ל:
טוב תורה עם דרך ארץ. אבל באמת אין האדם עושה כלל, ואין הפרנסה
נמשכת על ידי העשיה הגשמית כלל, כי אם אדרבא, עיקר הפרנסה נמשכת על
ידי בטול הל"ט מלאכות, דהינו על ידי הארת הרצון, שהוא בחינת קדֻשת
שבת, דמינה מתברכין כל שתא יומין. וכשיודעין זֹאת באמת ובאמונה שלמה,
על ידי זה ממשיכין הקדֻשה של שבת לששת ימי החֹל, ועל ידי זה מקדשין
ששת ימי המעשה בקדֻשת שבת, ועל ידי זה מבררין ומזככין כל הל"ט
מלאכות מזהמת הנחש, מבחינת ל"ט קללות, וזוכין על ידי זה שיהיה כל
הל"ט מלאכות בבחינת מלאכת המשכן, ואז הל"ט מלאכות הם בבחינת ט"ל
אורות, בחינת הארת הרצון, בחינת טללי רצון, כי זוכין
לקבל הארת הרצון משבת לששת ימי המעשה. ואזי
כשזוכין לעשות כל המשא ומתן והמלאכות בבחינה זו,
אזי אף על פי שעושה משא ומתן ומלאכה, אינו נחשב
בשם עשיה כלל, רק בחינת המלאכה נעשית מאליה,
כמו שכתוב במשכן: "הוקם המשכן", "תיעשה
המנורה", וכן אצל בית המקדש נאמר: "והבית
בהבנֹתו", כי כל מלאכת המשכן ובית המקדש הייתה
נעשית מאליה, רק שהם היו מכוונים ברצונם לעשות
המלאכה, והמלאכה הייתה עולה בידם מאליה.
וזה בחינת: "ששת ימים תֵעשה מלאכה ויום
השביעי שבת" 'תֵעשה' דייקא, כי על ידי שבת זוכין
שתהיה המלאכה נעשית מאליה, כי עיקר קיום של
ששת ימי המעשה ושל כל המלאכות הנעשין בהם, הכל
הוא רק על ידי שביתה ומנוחה של שבת, שהוא בחינת הארת הרצון שמאיר
בשבת. ובבחינה זו צריך האדם לעשות כל המלאכות ומשא ומתן שלו
שבששת ימי המעשה, הינו לידע ולהאמין באמת שהוא אינו עושה כלל, רק
הכל בכֹח השם, שעל זה הזהירה התורה שלא לומר חס ושלום "כחי ועֹצם
ידי עשה לי את החיל הזה וכו'", כי הידיים הם כלי המעשה של כל הל"ט
מלאכות, ואי אפשר להידיים להמשיך הפרנסה על ידי הל"ט מלאכות, כי
אם על ידי שמקבלין ומתברכין מבחינת הידיים שיש בים החכמה, שמשם
עיקר הפרנסה, בבחינת "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", כי שם מאיר
הארת הרצון, שהוא בחינת קדֻשת שבת.
וכשזוכין לזה, אזי באמת גם בששת ימי החֹל אין צריכין לעשות שום
עֻבדא ושום מלאכה כלל, כי בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתם
נעשית על ידי אחרים, כמאמר רבותינו ז"ל, כי אז המלאכה נעשית ברצונו
לבד, שהוא רוצה בהמלאכה, ואזי תכף נעשית על ידי אחרים, כמו שכתוב:
"ועמדו זרים ורעו צֹאנכם וכו'". (לקוטי הלכות - הלכות שבת ג' - אותיות ד'
ז' לפי אוצר היראה – ממון ופרנסה – י"ז)