פרשת השבוע

פרשת השבוע-משפטים

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (ליקו"מ ח"א, ז)

אמרו חז"ל (קידושין לה. בבא קמא טו.) – הושוו אישה לאיש. ובמכילתא נאמר: התלמידים יכולים ללמוד ואינם מבינים – כלומר: אשר תשים לפניהם – שתערוך את הדברים לפניהם כשולחן ערוך.

דע, כי עיקר הגלות אינו אלא בשביל חסרון אמונה, ולאמונה אפשר להגיע רק על ידי האמת, ולאמת אפשר להגיע רק על ידי התקרבות לצדיקים – לשמוע בקולם וללכת בדרך עצתם, כי על ידי שמקבל האדם את עצת הצדיק נחקקת בו האמת, כמו שכתוב (תהילים נא): "הן אמת חפצת" – כשאדם חפץ באמת, אז: "ובסתום חכמה תודיעני" – כי העצות שמקבלים מהצדיק הם בחינת נישואין וזיווג, ועל כן הושוו איש לאישה. אולם כשמקבלים עצות מרשעים זה בחינת נישואין בטומאה, כמו שנאמר (בראשית ג): "הנחש השיאני" – מלשון נישואין, כי עצות הנחש שקיבלה חוה היו בחינת נישואין, ועל ידי נישואין אלה הטיל בה זוהמא. אולם במעמד הר סיני פסקה זוהמתם של עם ישראל, כי קיבלו את התורה ואז הדבר נעשה להם נישואין בקדושה.
העצה - למה נקראת בחינת נישואין? אמרו חז"ל (ברכות סא.) – כי הכליות יועצות, וכליות הן כלי ההולדה, דהיינו כלי הזרע. נמצא איפוא, כשמקבלים עצה מאדם, מקבלים ממנו, כביכול, זרע – והכל תלוי במדרגתו של האדם – האם רשע או צדיק הוא.
ואיך ינצל האדם מעצת הנחש, דהיינו מנישואין של רשע? – על ידי מצוות ציצית השומרת אותו מפני תאוות הניאוף.

ולכן נאמר:

ואלה – כל מקום שבו נאמר "ואלה", זה בחינת מוסיף – בחינת יוסף הצדיק שהוא סמל שמירת הברית = ציצית.

המשפטים – בחינת 'כולו זרע של אמת', כמו שכתוב (תהילים יט): "משפטי ה' אמת" – כשזוכה האדם להגיע ולקבל את עצת הצדיק, הוא זוכה להגיע לבחינת האמת.

אשר תשים לפניהם – זאת הבחינה של "הושוו אישה לאיש" – כי האיש והאישה הם בחינת התחברות אמת ואמונה ובכך תלויה הגאולה. על כן יכול להיות שהתלמידים לומדים אך לא מבינים, אבל אם עורך לפניהם את הדברים כשולחן ערוך, שזו הגאולה, אז בעתיד יתגלו כל החוכמות כשולחן ערוך, כמו שכתוב (ישעיה יא): "ומלאה הארץ דעה".

"ויבוא משה בתוך הענן" (ליקו"מ ח"א, נח)

כתוב בזוהר (בראשית לב:): תלת נפקין מחד. חד בתלתא קיימא חד בין תרין. תרין ינקין לחד. חד יניק לכמה סיטרין.

משמעות הדברים: באר, ענן ומַן – כולם חזרו בזכות משה רבנו. ואמרו חז"ל (תענית ט): "ואכחיד שלושת הרועים בירח אחד" – בחודש אחד נפטרו שלושה, ותירצו זאת כך: בעת הסתלקותם של אהרן ומרים נסתלקו הענן והבאר, אולם חזרו בזכות משה. אך כשנסתלק משה רבנו מן העולם בחודש אדר – אז הבאר, הענן והמן נסתלקו אף הם, והיה הדבר כאילו נסתלקו שלושתם (אהרן, מרים ומשה) בחודש אחד, ולכן נאמר בזוהר: תלת נפיק מחד – דהיינו שהבאר הענן והמן היו בשביל אחד – בשביל משה רבנו.
ומשה רבנו – היתה נשמתו כלולה משלושת האבות והיה לו הכח להשפיע את שלושת ההשפעות הנ"ל.
באר מים חיים – זהו אברהם אבינו, מימי החסד – כי אברהם אבינו התחיל לחפור את הבארות.
ענן – זה בחינת יצחק אבינו – "חושך ענן וערפל" – 'ותכהינה עיניו מראות'.
מן – זה בחינת יעקב אבינו – (תהילים עח): "לרעות ביעקב עמו".

משה שהיה כלול משלוש נשמות אבותינו עליו נאמר: וישב משה על הבאר (שמות ב), ויבוא משה בתוך הענן (שמות כד), ויאמר משה אליהם הוא הלחם – שבזכותו אכלו את המן. – בעזרת הכוח שקיבל משלוש בחינות אלו היה יכול להילחם כנגד עמלק ולהכניעו.

"ועבדתם את ה' אלוקיכם וברך ה' את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך" (ליקו"מ ח"ב, א)
כשקיימת השפעת הנבואה בעולם, על ידי זה נגאלת ונפדית התפילה, כי התפילה היא דבר גבוה מאוד, ובני אדם מזלזלים בה, וכשעומדים להתפלל חפצים הם לפטור אותה מעליהם – ולכן אמרו חז"ל: אלו דברים העומדים ברומו של עולם (התפילה) ובני אדם מזלזלים בהם. אולם על ידי נבואה התפילה נעשית בשלימות, כי התפילה היא בחינת (ישעיה נז): "בורא ניב שפתיים" = נבואה.
כשזוכה האדם לפדות את תפילתו, אז אין הוא צריך כלל לרפואות, כי התפילה היא בחינת (תהילים לג): "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם" – כלומר התפילה היא דבר ה' שהוא שורש הכל, ועל ידי כך זוכים לקבל את כל הרפואות - על ידי דבר ה' שהיא התפילה. על כן נאמר (שמות כג): "ועבדתם את ה' אלוקיכם" – ועבדתם זוהי עבודת התפילה, ובהמשך: "וברך ה' את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך" – כלומר שרפואה יכולה להיות אפילו על ידי לחם ומים, מכיון שהם מתברכים משורש הכל, שהוא דבר ה', שזו התפילה.
"ורפוא ירפא" (ליקו"מ ח"ב, ג)
אמר רבי אליעזר הגדול לרבי עקיבא: חֵמָה עזה בעולם. (סנהדרין קא) – כי לא היה

 מי שיוכל להמתיק את הדינים מאחר והיה צריך לעשות פדיון נפש כדי להמתיקם, ולא נמצא.
ליקוטי הלכות
חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת שה....(כא,לז)

כי שור ושה בחינת יעקב ויוסף, והכשבים הפריד יעקב בחינת שה
פזורה ישראל ואתנה צֹאני צֹאן מרעיתי וכו', יוסף 'בכור שורו הדר
לו', בחינת הצדיק האמת שמאיר האמת בכנסת ישראל שנקראים על
שם יעקב. וכשמתגבר הבעל דבר על עצם הנקֻדה שיש בכל אחד
מישראל מצד שהוא מזרע ישראל, ועוד יותר חס ושלום כשרוצה
להתגבר ולגנֹב ממנו נקֻדת הצדיק בחינת יוסף המֻשרש בו, ורוצה
לעקרו לגמרי בבחינת וטבחו או מכרו, כי יש שטובחו לגמרי שמביאו
לידי פריקת עֹל לגמרי חס ושלום, שזה בחינת טביחה ושחיטה לגמרי,
ויש שאינו מסיתו לפרֹק עֹל לגמרי, רק שמסיתו שכל עבודתו יהיה
בשביל ממון שזה בחינת 'ומכרו' שמוכר קדֻשתו בשביל ממון, אבל
בכֹח הצדיקי אמת סוף כל סוף מתגברים כנגדו, עד שמוציאים ממנו
הטוב בכפלי כפלים, בבחינת ד' וה' כי כל מה שמתגבר יותר בשקריו
וגנבתו מוציאים ממנו הקדֻשה אחר כך יותר ויותר כנ"ל
בבחינת עת אשר שלט וכו'. (לקוטי הלכות - הלכות
גניבה ה' - י"ב)
על כל דבר פשע...(כ"ב,ח)
וזה שדקדקה התורה: "על כל דבר פשע על שור על
חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יֹאמר כי הוא זה עד
האלֹקים יבֹא דבר שניהם וכו'". היינו שהתורה מגלה לנו ומודעת לנו
בכלל ופרט, וחזר וכלל, שבכל הדברים שבעולם יש בו חיות אלֹקותו
המחיה ומקיים את הדבר, וזה עיקר הדין תורה, כדי לחזֹר ולהביא
כל הדברים שביניהם עד האלֹקים, שהם הדיינים שפוסקין על כל
העסקים שביניהם דין תורה ועושין מכל עסקיהם תורה. ובזה אנו
רואים שבכל הדברים שבעולם יש אלֹקות שהוא התורה.
וזהו שהזכירה התורה רֹב דברים שבעולם בפרטיות שהם על שור
על חמור על שה על שלמה וכו' והשאר כללה בכלל בתחילה ובסוף,
כמו שכתוב: "על כל דבר פשע וכו' אשר יֹאמר כי הוא זה וכו'" (כמו
שלמדו רבותינו ז"ל כלל ופרט וכלל ממקרא זה) ועל כֻלם סיימה: "עד
האלֹקים יבֹא דבר שניהם". לידע ולהודיע ולהוודע שבכל הדברים
שבעולם, בכֻלם מלֻבש ונעלם אלֹקותו יתברך וצריך הכל להעלות 'עד
האלֹקים', שהם הדיינים שנקראים על שם זה אלֹקים, מחמת שהם
פוסקין דין תורה ומגלין האלֹקות והתורה שבכל דבר. (לקוטי הלכות
– הלכות דיינים ד' - ג')
אם כסף תלוה את עמי...(כב,כד)
כמו שהשם יתברך היה מקיים עולמו בחסד בתורת הלואה
וגמילת חסד מיום הבריאה עד יום מתן תורה, וגם עכשיו בעת
שעוברין על רצונו, חס ושלום, היה ראוי שיחזֹר העולם לתֹהו ובֹהו,
ואז מתקיימין רק בחסדו בבחינת הלואה, שהשם יתברך מרחיב לו
זמן עד שישוב וישלם את חובותיו מה שנתחייב האדם על ידי
עוונותיו. נמצא שהשם יתברך מקיים מצוות גמילת חסד והלוואת חן
הרבה מאֹד בכל שעה, וכמו כן אנו חייבים להתדבק במדותיו, לרחם
על העניים ולהלוות להם ולבלי להיות לו כנושה, כמו שהשם יתברך
אינו נוגש אותנו, ומאריך לנו זמן אחר זמן זמנים טובא, עד שנסלק לו
מעט מעט עד שנסלק את הכל. (לקוטי הלכות - הלכות העושה שליח
לגבות חוב ב' - אות כ"ב לפי אוצר היראה – צדקה - ס"ח)
ראשית בכורי אדמתך...(כ"ג,י"ט)
גוף האדם נקרא אדמה. ומכל דבר שהגוף אוכל ונהנה צריך
האדם להביא מתחילה הראשית והבכורים להשם יתברך, וזה בחינת
כלל המצוות הנוהגות באכילת והנאת ישראל, וכן כלל ברכת הנהנין,
וכן מה שאסור להאדם שיאכל קֹדם שמתפלל, וכן כלל התורה
והמצוות נקראים ראשית ובכורים, כי זה כלל התורה, שיביא
הראשית והבכורים מאדמתו וגופו להשם יתברך, ושלא יהנה שום
הנאה בעולם הזה, כי אם בשביל השם יתברך. ועל כן כל
המעשים טובים של האדם נקראים ראשית
ובכורים. אך באמת גם המעשים טובים של האדם צריכין תיקון גדול קֹדם שיהיו ראויים
לעלות לפניו יתברך, באֹפן שיזכה האדם לתכליתו הנצחי שהוא השגת אלקות; וזה
אי אפשר, כי אם על ידי הצדיק האמת הגדול במעלה מאד.
וזה בחינת: "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלֹקיך", כמבֹאר בפנים.
וזה שהזהיר אחר כך: "לא תבשל גדי בחלב אמו", שזה מרמז, שלא תרצה
לתקן גמר תיקון מעשיך הטובים על ידי
הקטן במעלה, בכדי שלא יקלקל אותם יותר.
(לקוטי הלכות - הלכות בשר בחלב ה' - אותיות
י"ב י"ג ט"ו לפי אוצר היראה - יראה ועבודה - נ"ו)