פרשת השבוע

פרשת השבוע-מקץ

 כי זאת הפרשה מדברת מגדולת יוסף הצדיק שנתגדל בארץ מצרים על ידי שכפה את יצרו. ועל ידי זה זכה שנתבטל הרע נגדו - היינו ה'ימי רע'. ועל כן נעשה מושל על כל ארץ מצרים שהיא תוקף הרע, ערוות הארץ. כי תוקף הרע של ארץ מצרים נתבטל נגדו עד שנעשה מושל עליהם. והכניע כל הרע של מצרים. עד שהיו יכולים ישראל להיות שם אחר כך בגלות (כמו שמובא בספרים) שבשביל זה הוכרח יוסף להיות שם מקודם. כי אם לאו לא היו יכולים לסבול את גלות מצרים, שהיה שם תוקף הרע מאד. אבל על ידי כוח של יוסף הצדיק שהתגבר על יצרו על ידי זה נכנע הרע של מצרים ונתבטל נגדו ועל כן היה יכול יוסף לפתור חלומות. כי החלום מעורב עם דברים בטלים כמו שאמרו רז"ל, שזה בחינת התערבות הטוב עם הרע; כי האמת שיש בחלום זה בחינת טוב בחינת ימי טוב. והשקר ודברים בטלים של החלום. זה בחינת ימי רע. ומחמת שהימי רע מכסים על ה'ימי טוב'. בפרט בשינה בחלום שאז הוא אחיזתם [של ימי הרע] כידוע. על כן אי אפשר לעמוד על פתרון החלום. אבל [ה]צדיק כמו יוסף הצדיק שכפה את יצרו והכניע הימי רע. אזי תיכף כששמע החלום. אז הרע היינו הימי רע נופלים ונתבטלים – [וממילא] נתגלים רק הימי טוב, שהוא בחינת האמת והטוב שבחלום שהוא פתרון החלום. וזה בחינת חלום פרעה שלא יכלו כולם לעמדו על פתרונו. כי חלומו היה 'שבע שני השובע ושבע שני הרעב'. שזהו בחינה זו ממש: שהתגבר שבע שני הרעב שהם בחינת שבעה ימי רע על השבע שני השובע. שהם ימי טוב. בבחינת 'ותבלענה הפרות הרעות' וכו'. עד אשר נתכסה ונתעלם לגמרי על ידי הימי רע שכיסו עליהם בבחינת ולא נודע כי באו אל קרבנה.

ועל כן לא היה יכול שום אדם לעמוד על פתרונו לברר האמת והטוב שבו כי אם יוסף הצדיק. כי אצלו נתבטלין הימי רע בחינת שבע שני הרעב. ועל כן היה יודע פתרון האמת של החלום. וזה להחיות עם רב לקבוץ אוכל בשבע שני השבע. שהם בחינת ימי טוב. כדי שלא יוכלו להתגבר שני הרעב שהם ימי רע. כי כשאדם זוכה לאיזה טוב לבחינת ימי טוב. הוא צריך להשתדל להרבות מאד במעשים טובים ובעסק התורה כל ממה שיוכל בבחינת (קהלת ט') כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה עד שאתה בכחך.

כמו שכתוב (שם י"ב) וזכור את בוראך בימי בחרותיך אעד אשר לא יבואו ימי הרעה וכו' כי לכל אדם יש ימי טוב ימי רע.
ובעת שמתגברים ח"ו הימי רע על האדם וקשה לעמוד נגדם הוא צריך להשתמש עם כח הימי טוב שהיה לו בתחילה. דהיינו מה שזכה לעשות טוב מקודם. על כן כל זה שאפשר בידו לעשות איזה טוב הוא צריך לחטוף מאד ולמהר לעשות הרבה הרבה טוב עד שלא יבואו ימי הרעה ח"ו. כולי האי [=כל זה] ואולי יוכל להתגבר על ידי זה להכניע הימי רע שזהו בחינת יוסף הצדיק שאסף וקבץ אוכל בשני השבע כדי להחיות עם רב בימי הרע. כמו שכתוב והיה האוכל לפקדון וכו'. כדי שעל ידי זה לא יוכלו הימי רע לשלוט על ישראל כי מחיין עצמן ומתגברין על [הרע] על ידי הטוב שאסף בימי הטוב. שזהו בחינת האוכל שאסף יוסף בשבע שני השבע כי למחיה שלחו האלקים. להחיות עם רב.וזה בחינת חלום פרעה אחד הוא, כי לפתור חלום פרעה להכניע שבע שני הרעב ולגלות שבע שני השבע. הוא על ידי הצדיק שזכה לאור האהבה שבדעת שהוא בחינת יום אחד הוא יוודע לה' וכו' וזהו חלום פרעה אחד הוא.
ועל כן קורין פרשת מקץ בחנוכה. כי כל זה הוא בחינת ח' ימי חנוכה שמדליקים בהם נרות חנוכה. כדי שיאיר אור האהבה שבדעת בז' ימים כדי לגלות בחינת שבע שני השבע שהם בחינת ימי טוב וכו' כנ"ל.
(ליקוה"ל, או"ח, הלכות חנוכה, ג,ז)


ופרעֹה חֹלם ... (בראשית מ"א, א')

וזה בחינת חלום פרעֹה שבע פרות טובות ושבע פרות רעות שהם בחינת שבע שני השבע ושבע שני הרעב. זה בחינת תאוות ממון, שכל מה שיש לו יותר חסר לו יותר. וזהו מה שראה שבע פרות בריאות וטובות, דהינו בחינת שבע שני השבע. זה בחינת עשירות וכל טוב שנותן ה' יתברך להעשירים. והנה שבע פרות אחרות עֹלות אחריהן וכו'. ותבלענה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות יפות המראה והבריאות. שבע פרות הרעות הם בחינת שבע שני רעב שהוא בחינת תאוות ממון שהוא רעב תמיד לבלֹע ממון הרבה, שהם בולעים את שבע שני השבע את כל הטוב והעשירות שנתן לו ה' יתברך, כי כל מה שיש לו עשירות יותר חסר לו יותר בבחינת: מרבה נכסים מרבה דאגה.
ויש לו דאגות ויסורין כאלו הוא עני ממש בבחינת ותבלענה שבע פרות הרעות וכו' ותבֹאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה. ומראיהן רע כאשר בתחילה, דהינו על ידי הרע של תאוות ממון שהוא בחינת שבע שני הרעב בחינת שבע פרות הרעות, על ידי זה נבלע ונשכח כל השפע והעשירות שחננו ה' יתברך ולא נודע אצלו העשירות כלל והוא מלא דאגות כבתחילה, כי לעולם חסר לו, כי אין לו חצי תאוותו בידו לעולם ועינו לא תשבע עֹשר לעולם, כי תאוות ממון שלו מה שמתאוה בכל פעם יותר זה בולע את כל העשירות שלו עד אשר לא נודע כל טוב והעשירות שלו, כי נבלע ונשכח הכל על ידי תאוות ממון שלו שמתאוה בכל פעם יותר ויותר.

והתיקון על ידי יוסף שהוא בחינת הצדיק שבדור שעיקר תיקון תאוות ממון על ידו. והוא נותן עצה להעשירים בעלי הממון שינצלו משבע שני הרעב מרעבון תאוות ממון על ידי צדקה שהוא עיקר שבירת תאוות ממון, כמו שכתב רבנו ז"ל (בסימן יג). וזה בחינת יעשה פרעֹה ויפקד פקידים על הארץ שיעשה ממֻנים, הינו בחינת גבאי צדקה שהם ממֻנים לפקח על העניים. וזהו: וחמש את ארץ מצרים, 'וחמש' — זה בחינת צדקה ששעורה חֹמש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: המבזבז אל יבזבז יותר מחֹמש. וזהו: והיה האֹכל לפיקדון לארץ וכו', כי עיקר פיקדון ושמירת הממון הוא על ידי צדקה בבחינת (בבא בתרא יא): אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה וכו', וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (כתֻבות סו:): מלח ממון
חסר. וזה: ולא תכרת הארץ ברעב, שלא תתגבר רעבון תאוות ממון שכורתת ועוקרת את האדם חס ושלום, כמבֹאר בהתורה "צוית צדק" (סימן כג), כי על ידי צדקה נצולין מתאוות ממון כנ"ל.

וזהו: ויתן אֹכל בערים ושמרו אֹכל שדה העיר אשר סביבֹתיה נתן בתוכה,

 הינו שנתן האכילה והשפע של כל עיר ועיר לעניי אותה העיר, כי עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. וזהו בחינת: "אֹכל שדה העיר אשר סביבֹתיה נתן בתוכה", שנתן וחלק בתוך העיר לעניי אותה העיר את כל האכילה והשפע שבסביבותיה. וזה שפרש רש"י שכל ארץ מעמדת פרותיה. ונותנין מעפר הארץ לתוכה ומעמדת פרותיה וכו', כי העני הוא בחינת עפר, כי מֻנח עד עפר, כמו שכתוב (תהלים קיג): מקימי מעפר דל. וכשרוצה האדם לשמֹר עשירותו, שלא ישלטו עליו שבע שני הרעב, צריך לתן מעפר הארץ לתוך עשירותו דהינו זכות וכֹח הצדקה שנותן לעניים שהם בחינת עפר, וזה מעמיד ושומר עשירותו שיתקיים ולא יכלה על ידי שבע שני הרעב שהוא תאוות ממון שמכלה חייו ועשירותו חס ושלום (לקוטי הלכות - הלכות ברכת המזון ד' - י"ז).

ולֹא נודע כי באו אל קרבנה ... (בראשית מ"א, כ"א)
וכל זה הוא בחינת חלום פרעֹה, שכלל החלום הוא שהרע שהוא השקר בחינת חֹשך בחינת שבע פרות הרעות ושבע שבלים הרעות התגברו כל כך על הטוב עד אשר ותבלענה וכו' ותבֹאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה וכו'. וכל זה מרמז על אריכת הגלות, שאלופי עשו ממש שהם העכו"ם, וכן המנהיגים של שקר, מתגברים כל כך, עד שכמעט נבלע הטוב והאמת ולא נודע כי באו אל קרבנה. וכמו שכתוב בתקונים תיקון כ' (דף נב.) על פסוק זה וזה לשונו: וי לישראל כד אתבלע בערב רב דעליהו אתמר ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר וכו', עד 'היו שריה לרֹאש' (איכה א, ה) אנון ערב רב, עליהו אתמר (ישעיה א, כג): שריך סוררים וחברי גנבים כלו אֹהב שחד וכו'. נמצא שקורא השרים והמנהיגים של שקר בשם גנבים, כי הם עיקר הגנבים הגונבים דעת ההמון עם, עד שאי אפשר לעמֹד עליהן בבחינת ולא נודע כי באו אל קרבנה. ויעקֹב אבינו כשראה זֹאת ברוח קדשו מה שיהיה באחרית הימים האלה, תמה. אבל הפקח השיב לו כי אף על פי כן ניצוץ אחד וכו', דהינו על ידי יוסף הצדיק שהוא יודע לפתור ולתקן בחינת חלום פרעֹה, על ידו יתתקן הכל, וסוף כל סוף יתגלה האמת (ועין בפנים ותבין) (לקוטי הלכות - הלכות גניבה ה' - ל"ג):

ואל שדי יתן לכם רחמים ... (בראשית מ"ג, י"ד)
... ואל שדי יתן לכם רחמים ושלח את אחיכם אחר וכו' שמרמז על קץ הגאֻלה הזאת שעליו נאמר מה שנתחנן יעקֹב אבינו עלינו: האומר לעולמו די יֹאמר לצרותינו די. וזה בכלל ובפרט, בכלליות ישראל שיאמר די לצרותינו, כי כבר משך עלינו השעבוד וארך עלינו הגלות מאֹד מאֹד ובודאי סוף כל סוף יֹאמר די לצרותינו וימהר לגאלנו גאֻלת עולם, כמו שכתוב (איכה ד) לא יוסיף להגלותך וכו', וכן בפרטיות אצל כל אחד, ובפרט אותן שהתחילו קצת וכבר העלה אותם הצדיק האמת ממקום שהעלה אותם כאשר יודע כל אחד בנפשו ואף על פי כן עובר עליהם בכל פעם ובכל יום וכו' מה שעובר עליהם, וצריכים לבטֹח בכֹחם של זקנים דקדֻשה שעוסקים לחזק את הרצון (לקוטי הלכות - הלכות ברכת השחר ה' – ס"ב):

ואת גביעי גביע הכסף ... (בראשית מ"ד, ב')
עיקר התגלות יוסף לאחיו, שזה היה אצלם חסד גדול ורחמים רבים וישועה גדולה להם ולאביהם יעקֹב אבינו, עליו השלום, כל זה היה על ידי הגביע שהיה באמתחת בנימין, שבתחילה היה להם מזה מרירות וצער גדול מאֹד, ולבסוף היה נעלם בעניין זה ישועה גדולה ורחמים רבים. ועל כן מובא בספרים באמת, שסוד ה'גביע' הוא אותיות י"ג ע"ב, הינו י"ג פעמים ע"ב, בחינת תליסר מכילין דרחמי [שלוש עשרה מידות של רחמים], שהם כלל הרחמים והחסד. וזה רמז לנו לידע ולהודיע, כשהאדם בצער גדול ומר מאֹד עד שמעקם את לבו מאֹד מאֹד יחזק את עצמו וידע ויאמין שגם זה לטובה, ובודאי נעלמין רחמים נפלאים במרירות הצער הזה, רק שצריכין לצעֹק ולהתפלל להשם יתברך ולחכות לרחמיו יתברך (לקוטי הלכות - הלכות הודאה ו' - אות מ"ה, מתוך אוצר היראה - יסורין וישועה - ט').