פרשת השבוע

פרשת השבוע-יתרו

"אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" (ליקו"מ ח"א, ד)

כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו – זאת הבחינה היא מעין עולם הבא, ככתוב (תהלים נו): "בה' אהלל דבר, באלוקים אהלל דבר" – זאת היא למעשה הבחינה של מעין עולם הבא. ואת הבחינה הזו אי אפשר להשיג אלא אם כן מעלה את בחינת מלכות הקדושה מהעכו"ם. ומלכות זו אי אפשר להשיג אלא על ידי וידוי דברים לפני תלמיד חכם, וכך זוכה האדם לתקן ולהעלות מלכות קדושה זו לשורשה.

כתוב: "קחו עמכם דברים" (הושע יד) – זהו וידוי דברים, "ושובו אל ה'" – דהיינו שיתוקנו הדברים ויעלו למעלה, (שהם מלכות הקדושה). וכשאדם יודע זאת נקרא הדבר ידיעה שלימה – כי העיקר הוא הדעת, שלא יחלוק בין חסד לדין ויברך על הכל הטוב והמיטיב – גם על הטובה וגם על הרעה, "כי את אשר יאהב ה' יוכיח" – ועל כן "אפקוד עליכם עוונות", ועוונותיו של האדם חקוקים על עצמותיו, כמו שכתוב: "ותהי עוונותם חקוקה על עצמותם".

בעזרת שלוש בחינות יכול האדם לתקן את מידותיו ולכפר על עוונותיו ולהשיג את מלכות הקדושה:

בחינה א' – ראיית הצדיק, כמו שכתוב (ישעיה ל): "והיו עינייך רואות את מוריך". בחינה זו מבטלת את המידות הרעות, כי צדיק הדור נקרא אם על שם שמניק את ישראל באור תורתו, וידוע הוא שהתורה נקראת חלב.
בחינה ב' – נתינת צדקה לתלמיד חכם, ועל ידי זה ניצול מדברים בטלים ומגאווה, כי על ידי דברים בטלים ולשון הרע בא לידי עניות, ועל ידי צדקה זוכה להתעשר ואין מראים לאדם סימני עניות.
בחינה ג' – וידוי דברים לפני תלמיד חכם, ועל ידי זה התלמיד החכם מדריך אותו בדך הישרה, (כל אחד לפי שורש נשמתו) כי התלמיד החכם הוא בחינת משה רבנו.
ועל כן:

אנוכי ה' אלוקיך – הן ה' והן אלוקיך – כשיבין האדם שהכל זה אנוכי, על ידי זה יזכה לקיים: "בה' אהלל דבר, באלוקים אהלל דבר" – שתי הבחינות של אנוכי: ה' ואלוקיך, שהוא כולו הטוב והמיטיב.

אשר הוצאתיך מארץ מצרים – כל הגלויות נקראות גלות מצרים מפני שהם מצֵרים לישראל, ועל ידי הצדיק מתבטלת מלכותם וממשלתם של העכו"ם, ועל ידי זה עולה מלכות הקדושה.

מבית עבדים – זה רמז לביטול המידות הרעות המכונות בשם עבדים, כי על ידי הצדיק עולה המלכות הקדושה מהסיטרא אחרא ומתבטלות המידות הרעות. בדרך זו מצליח האדם להגיע לידי בחינת עולם הבא, כשמודה ומברך על הטוב והרע – שהם מאורעותיו ויודע שהם לטובתו, זוכה לבחינת עולם הבא, שזה – בה' אהלל דבר, באלוקים אהלל דבר.

"לא תישא את שם ה' לשווא" (ליקו"מ ח"א, ט)

עיקר החִיות מקבלים מהתפילה, ולכן צריך כל אחד להתפלל בכל כוחו, כי כשמתפלל בכל כוחו ומכניס על ידי זה כוחו באותיות התפילה, זוכה שיתחדש כוחו, כמו שכתוב (איכה ג): "חדשים לבקרים רבה אמונתך" – כי אמונה היא תפילה.

אבל כשאדם רוצה להתפלל אזי באות לו מחשבות זרות וקליפות המסבבות אותו בזמן התפילה ונשאר הוא בחושך, ואינו יכול להתפלל, כמו שכתוב (תהלים יב): "סביב רשעים יתהלכון" – שהרשעים, שהן הקליפות מסבבות אותו בשעת התפילה העומדת ברומו של עולם.

אך דע, שיש פתחים רבים בחושך הזה כדי לצאת משם, אבל האדם הוא עיוור ואינו יודע למצוא את הפתח. ואיך אם כן יזכה למצוא? רק על ידי האמת יזכה למצוא את הפתח. כי עיקר האור המאיר הוא הקב"ה, כמו שנאמר: "ה' אורי וישעי", כי על ידי השקר הוא מסלק את הקב"ה, ולכן נאמר (שמות כ): "לא תישא את שם השם לשווא" – כי על ידי השקר מסלק את הקב"ה, ודובר שקרים לא יכון לנגד עינייו, אך בעזרת מידת האמת זוכה שהקב"ה ישכון עימו ויאיר לו את הפתחים כדי לצאת מהחושך המונע אותו בתפילתו.

"עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים" (ליקו"מ ח"א, יד)

כדי להמשיך שלום בעולם צריך להעלות את כבוד הקב"ה לשורשו – ושורש זה הוא היראה, כמו שכתוב: "ליראה את ה' הנכבד" (דברים כח). ואי אפשר להעלות כבוד זה אלא על ידי תורת החסד, ותורת החסד היא האדם הלומד תורה על מנת ללמדה, ועל כן זהו עיקר כבודו של הקב"ה, לכן נאמר (שמות יח): "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים" – ומפרש הזוהר: נמצא שזהו כבודו, שבני אדם שמגיעים מחוץ לקדושה (כמו יתרו שהיה עובד אלילים) ומקרבים את עצמם אל תוך הקדושה הם נעשים גרים שמגיירים. כמו כן בעלי תשובה שאף הם מתקרבים מחוץ לקדושה, וכשהם מקרבים אנשים נוספים אל הקדושה – מתגלה ועולה כבודו של השם יתברך.

"ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי" (ליקו"מ ח"א, כט)

תיקון כל העבירות בפרטיות הוא דבר קשה וכבד על האדם ואין הוא יכול לעשות זאת, כי יש דיקדוקים ופרטים רבים, ולכן אף אדם לא יוכל לעמוד בכך. אולם בעזרת תיקון הברית שהוא תיקון הכללי, זוכה האדם לתקן כל פרט ופרט כפי צורכו וזוכה להיטהר ולהלבין עוונותיו. לכן נאמר: "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי" – כי הנשר הוא בחינת תיקון הכללי, שהוא תיקון הברית. ואביא אתכם אלי – שיתקרבו אל הקב"ה, כי על ידי ההתקרבות לבורא עולם זוכה האדם לתיקון הברית, דהיינו על ידי שמירת הברית. כשיקיים זאת זוכה האדם לפרנסה בלי טורח, שזה בחינת: לחם מן השמים.

"העם מרחוק ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלוקים" (ליקו"מ ח"א, קטו)

אדם שהלך כל ימי חייו בדרך של גשמיות, ואחר כך הוא רוצה ללכת בדרכי הקב"ה, אזי מידת הדין מקטרגת עליו ולא מניחה לו ללכת בדרך הישר ומזמינה לו כל הזמן מניעות. אולם הקב"ה חפץ חסד הוא, על כן מסתיר את עצמו, כביכול, בתוך המניעה הזאת. ומי שהוא בר-דעת ומסתכל על המניעה ומוצא את הקב"ה בתוכה, אז הוא בבחינת (כמו שנאמר בירושלמי): 'אם יאמר לך אדם: היכן אלוקיך? תאמר לו: בכרך גדול שבארם. שנאמר: אלי קורא משעיר'. אבל מי שאינו בר-דעת כשרואה את המניעה – נסוג לאחור ולא זוכה למצוא את הקב"ה בתוך המניעה.

על כן נאמר:
ויעמוד העם מרחוק – כי כשרואים את הערפל, שהוא המניעה, מתרחקים – עומדים מרחוק.
ומשה – שהוא בחינת דעת כל ישראל – בר-הדעת.
ניגש אל הערפל אשר שם האלוקים – כלומר שניגש אל המניעה שבה נסתר הבורא.
על כן כל אדם בר דעת יוכל למצוא את הקב"ה המסתיר את עצמו, לכאורה, בכל מניעה ומניעה, כי באמת אין שום מניעה בעולם כלל, כי בתוקף כל המניעות עצמן נמצא הבורא יתברך, וכשמוצאו זוכה להתקרב אליו.

בחֹדש השלישי ... (שמות יט, א)
עיקר התגלות התורה הוא על ידי חסד ואהבה והשתוקקות וכסופין דקדֻשה, שעל ידי זה נעשין נקֻדות להאותיות ונצטרפין ונצטירין אותיות התורה לטוב, וכל הצדיקים הקדמונים שהיו קֹדם קבלת התורה, כולם היו עוסקים רק בהשתוקקות וכסופין דקדֻשה להשם יתברך, וזה היה עיקר עבודתם, עד שבא אברהם אבינו שהיה רֹאש למאמינים ורֹאש לנמולים, ועל ידי זה זכה בשלמות יותר לבחינת ההשתוקקות והכסופין הנ"ל, שהם בחינת חסד ואהבה שזה מדתו של אברהם אבינו. ומאז התחיל להתנוצץ בחינת התגלות התורה, ואחר כך עסקו בזה שאר האבות והשבטים ובניהם וכו', עד שבא מֹשה רבינו עליו השלום עם דורו שהיו כולם צדיקים, עד שעל ידי ההשתוקקות והכסופין שלהם נצטיירו כל אותיות התורה לטוב, ואז זכו לקבלת התורה. (לקוטי הלכות - הלכות דם א' לפי אוצר היראה - תלמוד תורה - מ"ה)

ויחן שם ישראל נגד ההר ... (שמות יט, ב)
בשעה שעומדים לשמֹע קריאת התורה צריכים לעמֹד באימה ויראה, ברתת וזיע ולהטות אזנו היטב לכל דבור ודבור של התורה הקדושה כאלו הוא עומד תחת הר סיני (כמובא בספרי קֹדש. ולכוון להמשיך על עצמו קדֻשת קבלת התורה שנתנה בסיני על ידי מֹשה רבנו עליו השלום, על ידי קבוץ נפשות ישראל יחד, כמו שכתוב (שמות יט): "ויחן שם ישראל נגד ההר". ופרש רש"י: כולם יחד כאיש אחד וכו'. כי אז היתה גם נפשו שם, כמו שכתוב (דברים כט): "את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה וכו'". וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא פקודי ג) שכל נפשות ישראל של כל הדורות העתידין לבוא, כולם עמדו על הר סיני.
וכן בכל דור ודור שנמשכה התורה אלינו על ידם, כמו שאמרו (אבות פרק א): מֹשה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים וכו' עד היום הזה, בכֻלם היה עיקר המשכת התורה על ידי קיבוץ הישיבות הקדושות אצל רבם האמתי,
שעל ידי זה נכללו נפשותם יחד, שעל ידי זה נמשך בחינת קבלת התורה בכל דור ודור. ועל כן בכל עת שבאים לשמֹע קריאת התורה בצבור צריכין לכוון שתהיה נפשו נכללת בכל נפשות ישראל שהצדיקים אמתיים שבכל דור ודור עוסקים לקבצם ולכללם יחד, שמשם נמשך בחינת קבלת התורה בכל דור ודור כנ"ל, שזה עיקר בחינת קדֻשת הצבור כשהם מקֻבצים ומחֻברים וכלולים נפשותם יחד על ידי הצדיק הרבי האמתי שבכל דור ודור, שהוא נקרא "רועה ישראל", בחינת (ישעיה מ) כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל. ומהצדיקים הרועים האמתיים האלו שבכל דור מקבלים כל צבור וצבור בכל מקום שהם מתקבצים לקרות בתורה ולעסֹק בה, אבל כל יחיד ויחיד צריך להכין את עצמו הרבה לזה שיזכה שתהיה נפשו נכללת בתוך הצבור הקדוש הזה שנכללים יחד על ידי הרבי האמת שבכל דור. (לקוטי הלכות - הלכות קריאת התורה ו' - אות כ"ח)

ומֹשה עלה אל האלֹקים ... (שמות יט, ג)
בכל מצוה ומצוה ובכל אות ותיבה של התורה הקדושה יש בה חכמה קדושה עמֻקה ונפלאה מאֹד, שלמוד החכמה הקדושה הזאת היו יכולין גם המלאכים ללמֹד, ועל כן שאלו אשר תנה הודך על השמים. אך באמת אין שום חכמה נחשבת, כי אם כשבאין על ידה לעצה שלמה, ואפילו חכמת התורה הקדושה, שרק היא היא החכמה האמתית, אף על פי כן היא גם היא אין חכמתה נחשבת, כי אם כשזוכין לקבל עצה שלמה על ידה שיצליח על ידי זה לנצח. וזה עיקר תכלית שלמות עמקות חכמת תורתנו הקדושה, כי לֹא המדרש עיקר אלא המעשה, ועל כן נקראת התורה עצה. וכל מה שהמדרגות נמוכות ביותר שם צריכין ביותר עמקות העצות הקדושות של התורה. וזה שהשיב מֹשה להמלאכים כלום קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש בכם וכו' היינו כנ"ל. (לקוטי הלכות - הלכות תענית ד' - אות י"ד לפי אוצר היראה - תלמוד תורה - מ"ב)