פרשת השבוע

פרשת השבוע-דברים

אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל (א,א)
שמעתי בשמו, שהצדיק הגדול בהדבור שהוא מדבר, נכללין בו כל הדבורים הצריכין אל כל ישראל, וכל הדברים שצריך כל אחד מישראל. וזהו (דברים א א): "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל". שהדבורים שדבר משה נעשה ממנו דברים אל כל ישראל. כי כל אחד מישראל מצא בו מה שצריך כנזכר לעיל.
(שיחות הר"ן ר"צ)


אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה...

ופרש רש"י: מנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפניו וכו'. כי התוכחה של משה היתה תוכחה של חסד, כמו שכתוב בהתורה תקעו תוכחה (ליקו"מ ב,ח) עיין שם, שאמר משה תוכחתו באופן שלא יעורר חס ושלום על ידי תוכחתו הריח רע של המעשים רעים שעשו ויחליש אותם חס ושלום על ידי זה, רק אדרבא על ידי תוכחתו יחזק אותם, יוסיף ויתן בהם ריח טוב וכו' כמו שכתוב שם. ועל כן הזכיר כל המקומות שהכעיסו לפניו, 'כל המקומות' דייקא. כי בזה הזכיר להם זכות וחסד, כי הוא [משה רבינו] קיים אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו, כי הוא זכה לאחוז בכסא הכבוד, בחינת מאחז פני כסא שעל ידי זה היה בבחינת מקומו של עולם. ועל כן ידע שכל אלו המקומות שהכעיסו בהם לפני המקום ברוך הוא, המקומות בעצמן גרמו להם לחטוא, כי עברו במדבר מקום נחש שרף ועקרב וצמאון וכו' שהם מקום תוקף הקליפות והסטרא אחרא כידוע, והיו צריכים ללחום עם קליפות קשות ועצומות שהיו במקומות כאלו, וזה גרם להם שכמה פעמים לא יכלו לעמוד בנסיון ונכשלו במה שנכשלו, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על הפסוק וישב ישראל בשטים וכו' שהמקום גרם להם לחטוא כמו שכתוב בזוהר הקדוש. נמצא שבזה שהזכיר את המקומות דייקא שהכעיסו לפניו, בזה המציא להם זכות בחינת הזכות של ראש השנה, שהוא אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו. וכן סובב והולך כל ספר דברים על קוטב זה, להזכיר את ישראל כל מה שהכעיסו לפניו, ואף על פי כן לא יתייאשו עצמן מן הרחמים לעולם. כי רחמיו לא כלים, כאשר ראו בעיניהם: שאף על פי שעשו את העגל, אף על פי כן לא מנע רחמיו מהם, וכן אחר שאר החטאים היטיב עמהם בחסדו עד שהם מוכנים עתה להכנוס לארץ ישראל. על כן ידעו לדורות שבכל מה שיעבור עליהם עד ביאת משיח בכלל, ועל כל אחד ואחד בפרט, יהיה איך שיהיה, לעולם אל יתייאשו עצמן מן הרחמים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, ואמרו יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין. וזה שסיפר [להם משה רבינו] תפילותיו, איך התפלל והתחנן לפני השם יתברך. כמו שכתוב ואתנפל לפני ה' וכו' ואומר וכו', הכל כדי להורות לבני ישראל שיתחזקו בתפילה וצעקה להשם יתברך תמיד, כי רחמיו אינם כלים לעולם.
(ליקוטי הלכות, יורה דעה, הלכות ערלה ה"ד)


אלה הדברים אשר דיבר משה...

על הפסוק דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים אומר רש"י: כל מקום שנאמר דברי הם דברי תוכחה. כי שם במקרא חושב כל המקומות שהכעיסו למקום: במדבר, בערבה וכו'. כי איתא בדברי רבינו ז"ל שאסור לומר תוכחה, דהיינו להזכיר עוונות ישראל להוכיחם עליהם, כי אם מי שיכול להוכיח כמו משה רבינו ע"ה, שעל ידי תוכחתו נותן בם ריח טוב, בבחינת נרדי נתן ריחו, עזב לא נאמר אלא נתן(1). נמצא שמשה רבינו על ידי תוכחתו שהזכיר עוונות ישראל, על ידי זה דייקא נתן בהם ריח טוב, כי היה יכול להפוך העוונות לזכויות, כי זכה ל'נעשה ונשמע' בשלימות, כי השיג בחינת דברי תורה, שהם בחינת נשמע שעל ידי זה העוונות נתהפכין לזכויות כנ"ל. וזהו שנקראת התוכחה דברי דייקא. וזהו אלה הדברים אשר דבר משה וכו' דברים דייקא בחינת דברי דייקא, בחי דברי תורה. דהיינו בחינת נשמע, שעל ידי זה דייקא היה יכול להוכיח את ישראל ולהזכיר עונותיהם במדבר בערבה וכו', כי על ידי בחינת דברים, בחינת דברי תורה, בחינת נשמע, על ידי זה היה מהפך כל העונות לזכויות. ועל כן הזכיר שם כל עונותיהם, כי כולם נתהפכו לזכויות על ידי בחינת הדברים אשר דיבר משה דהיינו בחינת דברי תורה בחי' נשמע שהשיג, שעל ידי זה כל העוונות נתהפכין לזכיות כנ"ל, שאז דייקא יכולין להוכיח את ישראל כנ"ל. וכן כל הצדיקים שהוכיחו את ישראל נקראת תוכחתם דברי, בחינת דברי קהלת כמו שפירש רש"י שם, כי כולם לא הוכיחו את ישראל כי אם בבחינת התוכחה של משה שהיא בבחינת דברי תורה בחינת נשמע, שעל ידי זה נתהפכין העונות לזכיות, שעל ידי זה דייקא יכולין להוכיח.
(ליקוטי הלכות, יורה דעה, ספר תורה ב)

 

 

ויהי בארבעים שנה ... (דברים א, ג)

מלמד שלא הוכיחן אל סמוך למיתה (רש"י) מובא בזוהר הקדוש ברעיא מהימנא על משה רבנו עליו השלום: ובגין דהוית חשיב בחייך דאלו הוה אפשר לך הוית מהדר כלא עלמא תחות קֻדשא בריך הוא וכו', עיין שם, שמבֹאר שם גֹדל מעלת משה בשביל זה שהיה חושב כל ימיו שאילו היה אפשר לו היה מחזיר כל העולם לה' יתברך. נמצא, שאפילו משה רבנו עליו השלום, עיקר מצוות תוכחה היה מקיים על ידי הרצון שהיה כוסף תמיד להחזיר כל העולם למוטב, ועל ידי זה זכה למה שזכה.
וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל שאין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה, שכן משה לא הוכיחן אלא סמוך למיתה וכן יעקֹב אבינו וכו', היינו כי עיקר התוכחה הוא על ידי הרצון. ועל כן עיקר התוכחה הוא רק סמוך למיתה שאז מתחילין להכלל ברצון ואז מאיר בו הרצון ביותר, מחמת שהוא סמוך להסתלקות, כי ההסתלקות של הצדיק הוא שיהיה נסתלק ונכלל בבחינת רצון כמו משה רבנו עליו השלום, שנכלל בשעת מיתתו ברעוא דרעוין [רצון שברצונות] כנ"ל. ומחמת שסמוך למיתתו מתחיל להאיר בו בחינת הרצון, על כן אז דייקא יכול להוכיחם. כי עיקר הערבות, מה שכל אחד ערב בעד חברו וצריך להוכיח את חברו, ובאמת מי יכול להוכיח את חברו, כי אינו יודע מה שחסר לחברו וגם מי יודע אם חברו ישמע לדברו, ואפילו אם ישמע מי יודע אם יוכל להתגבר על מה שצריך להתגבר ולשוב אליו יתברך, על כן עיקר קיום מצוה זֹאת הוא על ידי הרצון, שיהיה רצוננו חזק מאֹד לראות בטובת חברו ובטובת כל ישראל טובה אמתית ונצחית, שיזכו כֻלם לשוב אליו יתברך באמת. וכמו שהאדם בעצמו בודאי ראוי לו שלא ירצה שום רצון אחר רק לזכות להתקרב אליו יתברך, שרק זה הוא טובה והצלחה אמתית, וחוץ מזה הכל הבל, כמו כן מחֻיב כל אחד לאהֹב את חברו וכל ישראל כנפשו, ולהתגעגע ולכסֹף שיזכו כל ישראל להתקרב אליו יתברך, ובתוך כך אם אפשר לו לקיים מצוה זֹאת של תוכחה בפשיטות, לדבר עם חברו ביראת שמים, בודאי מה טוב ומה נעים, כי כל אחד מחֻיב לדבר עם חברו ביראת שמים, אבל העיקר הוא הרצון. (הלכות ערב – הלכה ג', אות ל"א לפי אוצר היראה - תוכחה, אות ז')
 

נשלחה אנשים לפנינו ... (דברים א, כב)

וזה בחינת חטא המרגלים שנתן להם ה' יתברך מקום לטעות על שרצו לחקֹר יותר מדאי, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: אני אמרתי להם שהיא טובה והם לא רצו להאמין וכו', חייך שאני נותן להם מקום לטעות וכו'. כי ארץ ישראל היא עיקר בחינת אמונה, כמו שכתוב במקום אחר, והם רצו לראות בעיניהם מיד איך באין לארץ ישראל. ולא רצו לסמֹך על אמונה, אף על פי שכבר ראו אותות ומופתים נוראים ונפלאים כאלה, אף על פי כן אמרו: נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וכו'. כי רצו לראות ולהבין האמת מיד, על כן נתן להם ה' יתברך מקום לטעות וגרמו בכיה לדורות עד היום שמתארך הגלות על ידי זה. ועיקר הגאֻלה תלויה בזה, כי כן דרך ה' יתברך שהוא עוסק ברחמיו לקרב את האדם בכמה דרכים, אך אף על פי כן הוא מניח לו מקום להסתפק קצת בשביל נסיון ובחירה. וכשמתחזק באמונה שלמה על ידי שמסתכל על האמת על כל החסדים שעשה ה' יתברך והאיר בו מרחוק רמזים בכמה דרכים להודיעו היכן האמת, בודאי יזכה לכל טוב אמתי ונצחי, אבל אם ירצה לבקש תואנות לפרֹש, נותן לו ה' יתברך מקום לטעות יותר ויותר, וצריך אחר כך יגיעות גדולות ועצומות מאֹד ביותר קֹדם שיזכה אל האמת וכֻלי האי
ואולי. עד שיכול לפטר מן העולם ולא יזכה אל האמת ויצטרך לסבֹל מה שיסבֹל ולהתגלגל בכמה גלגולים עד שיבוא להתקרב אל האמת, שהיה בידו לזכות בו עתה על ידי נסיון קל להשליך תאוות הכבוד והניצחון ולהסתכל על האמת לאמתו. (הלכות שבועות – הלכה ב, אות טז)

ואת יהושוע צויתי בעת ההוא לאמֹר עיניך הרֹאֹת את כל אשר עשה ה' אלֹקיכם לשני המלכים האלה כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עֹבר שמה לא תיראום כי ה' אלֹקיכם הוא הנלחם לכם ... (דברים ג, כא)

וזה מרמז על עיקר המלחמה הגדולה והכבדה שהיא עיקר מלחמת כל אדם שהיא מלחמת היצר בזה העולם, שהעיקר שלא יירא ולא יתפחד כלל כי ה' אתנו, כי מלֹא כל הארץ כבודו, כמו שאמר אז אדוננו מורנו ורבנו ז"ל: ה' יתברך עמך ואצלך וכו', אל תירא. וכמו שאמר: שהאדם צריך לעבֹר בזה העולם על גשר צר והעיקר שלא יתפחד (בלקוטי תנינא - סימן מח). וזה: לא תיראום כי ה' אלֹקיכם הוא הנלחם לכם. ואזהרה זֹאת הזהיר [משה] ביותר את יהושע, כמו שכתוב: ואת יהושֻע צוִיתי וכו'. כי יהושֻע הוא בחינת התלמיד שהשגתו בחינת מלֹא כל הארץ כבודו, בחינת הקיצו ורננו שכני עפר וכו'. שהוא ראשי תיבות יהושֻע וכו' (כמבֹאר בלקוטי מוהר"ן חלק ב – סימן ז, עין שם), שעיקר השגתו הוא בחינת התחזקות שיחזק את עצמו ואת כל ישראל בכֹחו של משה רבנו שלא יתייאשו ולא יפלו משום דבר ובכל מה שיעבֹר עליהם יהיו חזקים בכֹחו של משה רבם. כי ה' אתם עדיין ולא יתייראו כי ה' אתם, כי מלֹא כל הארץ כבודו. שזהו בחינת לא תיראום וכו'. כי הצדיק בחינת משה יכול להשפיל את המלאכים המקטרגים שמהם נמשכו ונשתלשלו קליפות סיחון ועוג (שהם מבני הנפילים שאמרו: מה אנוש כי תזכרנו, וכמובא), כי מראה להם שאינם יודעים עדיין בידיעתו יתברך כלל וכו'. ולעורר ולהקיץ כל השכני עפר שהם הדרי מטה שלא יתייראו כי עדיין ה' אתם כי מלֹא כל הארץ כבודו וכו'. שזהו בחינת אזהרת משה את יהושֻע: עיניך הרֹאֹת את כל אשר עשה ה' אלֹקיכם לשני המלכים האלה שהם סיחון ועוג שכֹחם היה מקטרוג המלאכים כן יעשה ה' לכל הממלכות וכו'. כי מאחר שכבר הרג שני המלכים האלה, בזה רואין כי יש כֹח לבטל קטרוג המלאכים, מאחר שהרג שני המלכים האלה סיחון ועוג שנמשכו מהם, על כן בוודאי תהיה בטוח וחזק כי כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עֹבר שמה, ובודאי תירשו ארץ ישראל ששם עיקר התגלות זה הדעת של משה שהוא בחינת עליונים למטה ותחתונים למעלה וכו', על כן בוודאי לא תיראום וכו'. (הלכות נטילת ידים שחרית – הלכה ו, אות פד)