פורים

הלכות-פורים

לקט מתוך ליקוטי מוהרן
על ידי שמחת פורים בהמחאת כף ורקודין, על ידי זה ממשיכין בחינת קבלת התורה בנגלה ונסתר

 שהיא בחינת הארה הנפלאה של מרדכי ואסתר, וזוכין לקים מצות ספירת העומר כראוי, ומכניעים קליפות המן - עמלק ימח שמם,

 ונתבטל הגאוה והעבודה - זרה והכפירות, ונמשך אמונה גדולה, וחכמה דקדושה, וחיים ואריכות ימים, וממתיקין כל הדינים, ונתבטלין כל הגזרות מישראל.
( ליקוטי מוהר"ן סימן י' אות ח' ט' )
פורים הוא הכנה לפסח : על ידי מצוות של פורים זוכין להיות נשמרין מחמץ בפסח ( ליקוטי מוהר"ן ח"ב סימן ע"ד ).
משנכנס אדר מרבים בשמחה, ובזכות השמחה נזכה לעקור מאתנו את כל הצרות ויסורים והמרירות שעוברים על כל אחד ואחד מאתנו.
ואומר רבנו ז"ל :
מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהרחיק את העצבות והמרה השחורה בכל כוחו. כי כל המחלות והחלאים רעים שבאים על האדם, הם רק

 מחמת קלקול השמחה, כי כשאדם שש ושמח, זה בעצמו מביאו לבריאות - בריאות הנפש והגוף.
( ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן כ"ד ).

ליל פורים

בגדים נאים
בליל פורים יבוא לבית הכנסת בבגדים נאים של יום טוב, לכבוד היום הקדוש והחשוב הזה, ולא כאותם הבאים עם בגדי חול. וכבר הפליגו חז"ל בשבח יום פורים, עד שאמרו שיום הכיפורים מעלתו כיום פורים. (צט. ועיין תיקוני הזוהר נז ע"ב)

ערבית
קודם תפלת ערבית, נהגו להזכיר לציבור, לתת את המעות של 'זכר למחצית השקל'. וקוראים מזמור תהלים (פרק כב) 'למנצח על אילת השחר', שדרשו אותו חכמים בגמרא (מסכת יומא דף כט עמוד א) על אסתר המלכה. (צט)

'ועל הניסים'
בתפילות פורים, מוסיפים בעמידה נוסח 'ועל הניסים' לאחר אמירת 'מודים'.

נוסח אמירת 'ועל הניסים'
נכון יותר לומר 'ועל הניסים' עם ו' החיבור, מאשר לומר 'על הניסים'. וכן נכון יותר לומר 'בימים ההם בזמן הזה', מאשר לומר 'ובזמן הזה'. ובסיום 'ועל הניסים', וכן הנכון לומר ועשית עמהם 'ניסים ונפלאות', ולא לומר ועשית עמהם 'נס ופלא'. (ק)

טעה בתפלה
שכח ולא אמר 'ועל הניסים', אם נזכר כשאמר 'ברוך אתה' קודם שהמשיך 'ה' הטוב שמך ולך נאה להודות', חוזר ואומר 'ועל הניסים', אבל אם כבר אמר ברוך אתה ה', כיון שהזכיר שם ה' בחתימת הברכה, יסיים את העמידה. ובסיום העמידה לפני 'עושה שלום', נכון שיאמר: 'מודים אנחנו לך על הניסים ועל הנפלאות וכו', בימי מרדכי ואסתר וכו', ואחר כך יאמר 'עושה שלום'. (קפח)

אחר העמידה אומר החזן חצי קדיש, ויקרא את המגילה בשמחה ובחדוה ובדקדוק כהלכה. ואחר קריאת המגילה יאמרו קדושת 'ובא לציון' ויתחילו מ'ואתה קדוש', ויאמר החזן קדיש תתקבל, שיר למעלות אשא עיני, ועלינו לשבח. (קא)

בני אשכנז
בני אשכנז, אחר העמידה אומר החזן קדיש 'תתקבל' וקורא המגילה. ואחר 'ואתה קדוש' יש שנהגו לומר קדיש 'יהא שלמא', ויש שנהגו לומר שוב קדיש 'תתקבל'.

פורים במוצאי שבת
* כשחל פורים במוצאי שבת [בערי הפרזות], מתפללים ערבית כבכל מוצאי שבת, עד 'ואתה קדוש' שלאחר העמידה, ולאחר מכן קוראים את המגילה. לאחר הקריאה אומרים 'ואתה קדוש', קדיש 'תתקבל' ומסיימים את התפלה. (קו)

* קודם קריאת המגילה, צריך לברך על הנר 'בורא מאורי האש', ולאחר מכן יקראו את המגילה. (הראב"ד, האשכול, הכל בו, ארחות חיים, פרי חדש, ברכי יוסף, הגרח"פ ועוד. קו)

* אם שכחו לברך על הנר קודם קריאת המגילה, יפסיק החזן באמצע המגילה בין פרק לפרק ויברך. ואם נזכרו אחר הקריאה, יברכו בהבדלה כבכל מוצאי שבת. (קו)

* יש להזכיר לציבור שלא יביאו את המגילה בשבת בשביל מוצאי שבת, כיון שנמצא שמכינים משבת לחול. ואולם במקום צורך, רשאים להביאה לאחר השקיעה. ואדם שביתו רחוק מבית הכנסת ויודע שלא יספיק ללכת אחר צאת הכוכבים לביתו ולהביאה, רשאי להביאה בשבת. (קז. ת"ה רנג)

* המגילה בשבת אינה מוקצה, ולכן רשאי לטלטל אותה ולקרוא בה. (ה"ע ג קצה)

תחפושות
נאמר בתורה (דברים פרק כב פסוק ה) לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה, וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה: והיינו שאיסור חמור מן התורה שאשה תלבש בגד של גבר, וכן שאיש ילבש בגד של אשה. וכל העובר על זה, הרי הוא עובר בלא תעשה מן התורה, ויותר גרוע מאדם שאכל חזיר. ואין ספק שגם בפורים חייב אדם להזהר שלא לעבור על איסור לא תעשה זה, ולא לתת לבניו תחפושות של בנות, וכן לא לתת לבנותיו תחפושות של בנים, ואפילו שעדיין לא הגיעו לגיל מצוות. ובעוונותינו הרבים ישנם אנשים שמחמת חוסר ידיעה נכשלו באיסור זה ונתנו לבנותיהם ללבוש בגדי בנים, באומרם שלכבוד פורים מותר. ואף שולחים אותן כך מחופשות לבית הספר יום או יומיים לפני פורים, שבזה אף אחד לא התיר, ובעוונותינו הרבים כמה מכשולים יצאו מאותם שהקלו בזה, וירדו ביראת שמים בצורה מחרידה מאוד.

וכבר מרבותינו הראשונים כתבו על ענין זה בחומרה רבה. ומרן החיד"א כתב שאין להקל כלל נגד הרמב"ם ורבנו אליעזר ממיץ ועוד רבים מרבותינו הראשונים שאסרו דבר זה בכל תוקף. וכל איש על העדה יאזור חיל בדעת ובכשרון לבטל המנהג הרע הזה, ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה. וגם הב"ח כתב שאין כח ביד שום בית דין להתיר דבר איסור משום שמחת פורים, ואפילו אם היה האיסור רק מדברי חכמים, קל וחומר שכאן הוא איסור של תורה. ולכן כל ירא שמים יזהיר לאנשי ביתו ולשומעי לקחו, שלא יעברו על איסור לאו של 'לא ילבש גבר שמלת אשה', לא בפורים ולא בשמחת חתן וכלה. וכן כתבו עוד פוסקים רבים, שיש למחות ביד המקילים בזה בכל תוקף ולבטל מנהגם, שכיון שהוא לאו המפורש בתורה, לא שייך לומר בזה (מסכת ביצה דף ל עמוד א) 'מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים'. (קצט)

שמחה וששון ליהודים
מצוה רבה לשמוח ולשמח ביום הקדוש הזה 'פורים', וכמו שנאמר במגילה, 'ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר'. ויכוין להודות לבורא עולם על כל הניסים והנפלאות שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, והצילנו מיד איש צר ואויב המן הרע הזה, אשר זמם להרוג ולהשחית בעם ישראל מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד. וברוב רחמיו של בורא עולם, גבר חסדו עלינו 'ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם'.

וכמובן שעם כל השמחה הזאת, יש להקפיד שלא להכשל חס ושלום בליצנות וקלות ראש, שכבר אמרו חז"ל (סוטה מב ע"א) אמר רבי ירמיה בר אבא ארבע כיתות אינן מקבלות פני שכינה: כת ליצנים, כת חנפים, כת שקרנים, וכת מספרי לשון הרע. ועוד אמרו (עבודה זרה יח ע"ב), כל המתלוצץ, יסורים באים עליו, ומזונותיו מתמעטים, ונופל בגיהנם, וגורם כליה לעולם. ה' יצילנו. ולכן ישמח בקדושה ובטהרה, ואך ורק בדברים המותרים, ולא ילעג חס ושלום על בני אדם. וכל שכן אם מבייש את חברו בפניו, שבודאי חמור יותר, שכל המלבין את פני חברו ברבים, הרי הוא כאילו שופך דמים (בבא מציעא נח ע"ב), וכן אין לו חלק לעולם הבא (סנהדרין קז ע"א). וכתב המאירי, ולא נצטוינו בפורים על שמחה של הוללות ושל שטות, אלא על שמחה ותענוג שמגיעים בה לאהבת ה'. וכן מבואר בנימוקי יוסף, שמה שאמרו חייב איניש לבסומי, היינו לומר מילי דבדיחותא ולשמוח בשמחה של מצוה, ולא שישתגע בשכרותו וימשך אחר שחוק וקלות ראש וניבול פה, שאין זה שמחה אלא הוללות וסכלות. ובספר חיי אדם כתב, שהיודע בעצמו שאם ישתה יין, יגרום לזלזול באיזו מצוה שהיא, או שיתבטל מתפלה או שינהג קלות ראש וליצנות, מוטב לו שלא ישתה. וכן כתבו עוד אחרונים רבים. אשר על כן, שומר נפשו ירחק כמטחוי קשת מכל ליצנות וקלות ראש. ולא יבוש מפני המלעיגים עליו, על שאינו משתתף עמהם בליצנותם, ואפילו אם יצטרך לקיים בעצמו (תהלים קא ב) אֶתְהַלֵּךְ בְּתָם לְבָבִי 'בְּקֶרֶב בֵּיתִי'. יזכה שבזכות זה, יתקיים בו הפסוק, (תהלים קטז ט) אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים. (רב)

וכמו כן יש להקפיד שהמסיבות שעורכים לכבוד יום הפורים, יהיו נעשים בקדושה ובטהרה, בצניעות וביראת שמים, בלי תערובת של גברים ונשים יחד, אלא גברים לבד ונשים לבד. ומסיבה הנערכת כן, גורמת שמחה להקב"ה, ומגבירים בזה את כח הקדושה למעלה, ויזכו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. ישמע חכם ויוסף לקח.
סעודה
אף על פי שמצות סעודת פורים אינה אלא ביום, מכל מקום גם בליל פורים יש ענין להרבות בסעודה. כמבואר בכתבי הגאונים ובראבי"ה. (קעט)

זרעונים
מנהג טוב לאכול זרעונים בליל פורים, זכר לאסתר המלכה שכאשר היתה בבית אחשוורוש, לא אכלה מהמאכלים שהביאו שם אלא זרעונים בלבד. וכתב רבנו אברהם אבן עזרא בפרושו על ספר דניאל (פרק א פסוק טז): זרעונים אלו הם האורז, שהוא נכבד מאוד, ועושים ממנו תבשיל, והוא בריא וערב יותר מן החיטה, ועושה דם טהור לאדם, ומבריא את הבשר. (קעט)


יום פורים
שחרית
יקום בבוקר בזריזות ובשמחה לעבודת בוראו, ולקראת היום הגדול והקדוש שהוא פעם בשנה, שעתה זכה ובאים לפניו כמה מצוות לקיימם. ויאמר 'ועל הניסים' בתפלת שמונה עשרה, ואם שכח דינו ככל האמור לעיל בתפלת ערבית. ואחר חזרת התפלה, אומר השליח ציבור חצי קדיש. וקוראים בספר תורה תשעה פסוקים, מתחלת פסוק 'ויבוא עמלק' שבסוף פרשת בשלח. וחוזרים על הפסוק האחרון, כדי להשלים לעשרה פסוקים. ואם לא כפל את הפסוק האחרון, יצאו ידי חובה, ואין בכך כלום, כיון שהסתיימה הפרשה. (קז)

פרשה קטועה
הטעם שפרשת עמלק קטועה, [דהיינו שאין בה עשרה פסוקים אלא תשעה], כתב הארחות חיים: אמר הקב"ה, עמלק הרשע גרם לשמי ולכסאי שיהיו חסרים, שנאמר, כי יד על כס [ולא כסא] יה [מהויה], כך תהיה פרשת עמלק חסרה. (קז)

תושב ערי הפרזות שקרא את המגילה בי"ד בעירו, ועלה בלילה לירושלים, לכתחילה לא יעלה לספר תורה בבוקר לפרשת 'ויבוא עמלק', כיון שאין זה יום פורים שלו, ואולם אם כבר קראוהו בשמו כמנהג בני אשכנז, רשאי לעלות. (קטו)

שיר של יום
לאחר קריאת התורה אומרים חצי קדיש, 'אשרי' 'ובא לציון' עד ואתה קדוש. וקוראים את המגילה. ולאחר המגילה ממשיכים 'ואתה קדוש'. ובאמירת שיר של יום, יאמר 'היום יום פלוני בשבת קודש' בלבד, ולא יאמר: 'השיר שהיו הלויים אומרים על הדוכן'. (קח)

לאחר שיר של יום אומרים את המזמור בתהלים (פרק כב) 'למנצח על אילת השחר', ואחר כך אומרים 'הושיענו', וקדיש 'יהא שלמא'. (קט)
ברית מילה
אם יש ברית מילה בפורים, יש להקדים את קריאת המגילה למילה. משום שמעלת קריאת המגילה גדולה מאוד, שיש בה פרסום הנס, וגם היא מצוה של רבים. ויש מבני אשכנז שנוהגים למול קודם קריאת המגילה. (קט)

פורים שחל ביום שישי
* ישתדל לקרוא 'שנים מקרא ואחד תרגום' מיד לאחר תפלת שחרית, שמצוה מן המובחר לקרוא לאחר התפלה מיד. אך אם יש חשש שבהתעכבותו יגרום ללחץ בבית לקיום מצוות היום, עדיף יותר שיקרא אחר הצהרים או בשבת.

* אף על פי שטוב לקנות ולהכין את כל צרכי השבת ביום שישי, מכל מקום כשחל פורים ביום זה, שבודאי קשה לקנות ולהכין את הכל באותו יום, רשאי לקנות ולהכין את צרכי השבת קודם יום השישי, ובפרט אם יש חשש שלחץ ההכנות, יגרום לקלקול השלום בבית חס ושלום. ואולם טוב שישאירו איזה תבשיל קטן לבשלו ביום שישי לכבוד שבת.

* על אף כל העיסוקים במצוות יום הפורים, יש לזכור שאנו ביום שישי לקראת שבת המלכה, ויש לבצע את כל ההכנות הנצרכות לכבודה של השבת כמידי שבוע בשבוע, כמו רחיצת גופו, גזיזת צפורניים, טעימת התבשילים ועוד. וכן יש לנקות ולשטוף את הבית היטב היטב לכבודה של השבת, כדי לקבלה בפנים יפות.

מלאכה
המנהג שלא לעשות מלאכה ביום פורים, והעושה מלאכה אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה. ומכל מקום מותר לעשות מלאכה שהיא לצורך פורים, כגון לתפור איזו תחפושת שנקרעה וכדומה. וכן מותר להתגלח, לגהץ, לגזוז צפרניים, ולתקן את המשקפיים אם נשברו ביום פורים. וכאשר חל פורים ביום שישי, מותר אף להסתפר לכבוד שבת. (קצד. ת"ה רסב)

יש להזכיר לציבור הנשים, שגם ביום אסור לאכול קודם קריאת המגילה כמות של כביצה [בלי קליפתה - 50.4 גרם] לחם או עוגה, וכמבואר בדיני הקריאה בליל פורים.

סעודת פורים
המקור למצוות הפורים
נאמר במגילה (פרק ט): וַיִּכְתֹּב מָרְדְּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים: לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה: כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִיש לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים:
זמן הסעודה
עשה סעודת פורים בלילה, לא יצא ידי חובתו. שנאמר 'ימי' משתה ושמחה, ימים ולא לילות. (קעח)

השכם בבוקר
לפי הקבלה, יש לאכול את הסעודה לאחר תפלת שחרית, ובזה המעלה יותר מאשר לאכול לאחר המנחה. כן כתבו הרש"ש, השל"ה, הפרי מגדים, הגר"א ועוד. (קפא)

כבוד השבת
כשחל פורים ביום שישי, אף הנוהגים בכל שנה לעשות את הסעודה לאחר מנחה, יקדימו את הסעודה לשעות המוקדמות של היום, ובעיקר קודם חצות היום, כדי שיוכלו לאכול בליל שבת לתיאבון. ואם לא הקדימו הסעודה, רשאים לעשותה כל היום, אבל בליל שבת בודאי שלא יוצאים ידי חובת סעודת הפורים. (ת"ה שמו)

אם בליל שבת, הוא ובני ביתו מרגישים שעדיין אינם יכולים לסעוד סעודת שבת לתיאבון, יעכבו את הקידוש מעט, ובינתיים ילמדו הלכות פסח ולא יבזבזו זמנם.

לחמו בלחמי
מצוה להרבות בסעודת פורים, ולכתחלה צריך לאכול לחם בסעודה. (קעג)

סעודת פורים
לכתחלה יש לאכול בשר בהמה שמן בסעודה, כיון שיש אומרים שלא יוצאים ידי חובה בבשר עוף ודגים, שהרי אין שמחה אלא בבשר בהמה. (חגיגה ח ע"א). וכ"פ היעב"ץ, החת"ס ועוד. ופשוט שיקפיד שהבשר יהיה 'חלק' עם הכשר כדת וכדין.

יש מקומות שנהגו לקבץ כמה משפחות, ולקיים יחד את סעודת הפורים, ומזמרים שירות ותשבחות לה' יתברך, עם דברי תורה וחיזוק באמונה ובטחון בה', ומספרים על הנס הגדול, היאך הרגו היהודים בשונאיהם, ואף אחד לא נכחד מישראל, כמו שנאמר במגילה, 'ואיש לא עמד בפניהם, כי נפל פחדם על כל העמים'. אמנם כל זה טוב ונכון כאשר מתנהל הכל בקדושה, ובהפרדה מלאה בין גברים לנשים ולא יושבים חס ושלום בערבוביא. אבל אם חס ושלום יושבים בערבוביא, שומר נפשו ירחק מהליכה למקומות אלו, אף אם כולן באות בלבוש צנוע, שבודאי אין הקב"ה שמח כאשר יושבים בצורה כזאת. ואדרבה אנשים שבאמת יראת שמים נוגעת אל ליבם, ורוצים לזכות את עצמם ואת הרבים להנצל מאיסורים של מראות אסורים ודיבורים אסורים, ידברו על לב האחראים שיארגנו סעודה זו בקדושה ובטהרה ובהפרדה מלאה. ואז באמת וערבה לה' סעודה כזו, ויאכלו ענוים וישבעו. ואשרי העושים כן, וכל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו. וזכות הרבים תלוי בו.

חייב איניש לבסומי
כתב המאירי [לפני כשבע מאות שנה], חייב אדם להרבות בשמחה בפורים ובאכילה ושתיה, עד שלא יחסר דבר מעל שלחנו. ומכל מקום אין אנו מצווים לשתות יין כל כך ולהשתכר, ולהפחית כבודנו מתוך השמחה, כי לא נצטוינו על שמחת הוללות ושטות, אלא על שמחת תענוג שנגיע מתוכה לאהבת ה' יתברך ולהודות לו ולברך בשמו על הניסים שעשה לנו. ע"כ. ובספר חיי אדם כתב, כיון שכל הנס נעשה על ידי משתה שעשתה אסתר המלכה, ציוו רבותינו לשתות יין יותר מהרגלו, כדי לזכור את הנס הגדול שעשה לנו ה' יתברך. אולם היודע בעצמו שבשתייתו יזלזל במצוה מן המצוות, כגון בברכת המזון או שלא יתפלל מנחה או ערבית או שיתנהג בשחוק וקלות ראש, מוטב לו שלא ישתה. ולכן ישתה מעט יותר מהרגלו וילך לישון, ואז כשהוא ישן, אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. (קעה)

שיכור
מי ששתה יין בפורים והשתכר והתחיל לרקוד ולהסתובב, והזיק לחברו או לכלך את בגדיו, חייב לשלם לו כפי ההיזק, שאין הבדל בין המזיק בפורים למזיק בשאר ימות השנה. וכתבו השל"ה והאליה רבה, ששומר נפשו ירחק מן השכרות, כי זו שמחת הוללות, ולא נצטוינו אלא על שמחה של מצוה. ובספר ערוך השלחן כתב, שאף מי שפטר את המזיק בפורים מלשלם, מודה שבימינו חייב המזיק לשלם. (רז)

נשים
אף על פי שהנשים חייבות בסעודת פורים, מכל מקום אין הנשים צריכות לשתות יין, כי אם מעט, כיון שגנאי לאשה לשתות יין רב. כמבואר בכתובות סה ע"א. (קעו)

שלושים יום קודם הפסח
בגמרא (מסכת פסחים דף ו עמוד א) למדנו ממשה רבנו שצריכים להתכונן וללמוד הלכות הפסח, שלושים יום קודם הפסח. נמצא שביום פורים שהוא היום השלושים שקודם הפסח, צריכים להתחיל בלימוד הלכות הפסח.

אשר על כן, כל אחד ישתדל ללמוד אפילו זמן מועט בהלכות הפסח, וטוב שילמד גם בסעודה, כדי שיזכה את בני ביתו ואת כל המסובים על שלחנו. וכבר דרשו חז"ל על הפסוק, ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, אורה זו תורה.

ומסופר על אביו של הגאון בעל ה'אבני נזר', שפעם אירע ביום פורים שכל העולם כולו היו עסוקים ברגע אחד בסעודת פורים ובשאר מצוות היום, ובדיוק באותה שעה ישב הרב ועסק בתורה, ונעשה מזה רעש גדול בשמים, כי אלמלא הוא, היה כל העולם באותו רגע בלי תורה, לכן נתנו לו משמים בן עם נשמה גבוהה מאוד כהגאון ה'אבני נזר', שהאיר את העולם בתורתו הקדושה. (קפא)

מה טוב ומה נעים מה שיש מתפללים שחרית בנץ החמה ביום פורים וקובעים לעצמם לאחר התפלה שיעור שעה אחת מענייני היום בהלכה ובאגדה או בהלכות הפסח, כי במשך היום עסוקים במצוות ושמא ישכחו ללמוד. וכל המזכה את הרבים לארגן זאת, עליו נאמר (דניאל יב ג) וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד.
אָבֵל
אָבֵל על אביו או אמו בתוך י"ב חודש, יכול להשתתף במסיבת סעודת פורים שנערכת חוץ לביתו. אלא שאם יש שם כלי נגינה, טוב שימנע מלהיות שם. ואולם אם הוא בקי בכלי נגינה, ומבקשים ממנו לנגן בסעודת פורים, רשאי לנגן שם. (קפ)

'ועל הניסים' ברכת המזון
בסעודות שאוכלים בפורים, מוסיפים בברכת המזון את הנוסח 'ועל הניסים', בתוך הברכה השניה קודם 'ועל הכל'.

שכח ולא אמר 'ועל הניסים' בברכת המזון, אם נזכר כשאמר 'ברוך אתה' קודם שהמשיך 'ה' על הארץ ועל המזון', חוזר ואומר 'ועל הניסים'. אבל אם כבר אמר 'ברוך אתה ה', כיון שהזכיר שם ה' בחתימת הברכה, ימשיך את ברכת המזון. וטוב שיוסיף באמירת 'הרחמן', נוסח זה: 'הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה וכו', ויסיים את ברכת המזון. (קפב)


משלוח מנות
חיוב המצוה
חייב אדם לשלוח לחברו ביום פורים, שתי מנות של שני מיני אוכלים, כמו שנאמר 'ומשלוח מנות איש לרעהו'. וטוב שישלח לחברו קודם שיאכל סעודת פורים. (קלה)

טעם התקנה
הטעם שתקנו חז"ל את מצות 'משלוח מנות', כי על ידי שהאדם שולח לחברו תשורה ומנחה, מביע לו בזה את רגשי אהבתו וחיבתו אליו, ונוטע בלב חברו, אהבה ואחוה שלום וריעות כלפיו, כי כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. ובזה אנו מראים היפך דברי איש צר ואויב המן הרע הזה שאמר, ישנו עם אחד מפוזר 'ומפורד', שיש בהם פירוד לבבות ח"ו.

ועוד טעם יש בזה, כי ישנם אנשים מחוסרי כל, וצנועים בהליכותיהם, אשר יבושו לפשוט ידם לקבל צדקה כדי לקיים מצות סעודת פורים במאכל ובמשתה כיאות, אבל עתה כששולח להם דרך כבוד בהוד והדר 'משלוח מנות איש לרעהו', בדרך זו לא יתביישו ולא יכלמו, ויוכלו לקיים את סעודת הפורים. (קיז)

אהבה ואחוה
מן הדין יוצא אדם ידי חובת משלוח מנות כאשר שולח לאדם אחד, כמו שמדויק בלשון הפסוק, ומשלוח מנות 'איש לרעהו'. אלא שכל המרבה לשלוח מנות לעוד רֵעים וחברים, נחשב לו להידור מצוה והרי זה משובח, שעל ידי זה מרבה עוד שלום ואחוה בעם ישראל. וכבר אמרו חז"ל בסיום ששה סדרי משנה (מסכת עוקצין פרק ג משנה יב), אמר רבי שמעון בן חלפתא: לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. וכידוע שעל ידי האחדות שיש בעם ישראל, ה' יתברך מבטל כל מיני גזרות קשות ורעות מעליהם. (קיז, קלג)

הידור מצוה
כששולח להרבה אנשים, אין צורך מהדין להזהר בכל פרטי הדינים שיתבארו להלן, לבד מהמשלוח מנות הראשון, שהרי שאר המשלוחים אינם חובה. (קלג)

כמות המנות
טוב שכמות שתי המנות תהיה לפחות כמשקל סעודה אחת, דהיינו 162 גרם. (קכט)

איש לפי אוכלו
טוב שיהיו שתי המנות יקרות וחשובות לפי ערך הנותן, כדי להראות חיבה וריעות למקבל. ואם המקבל עשיר ביותר, טוב שיהיו גם לפי ערך המקבל. (קכט)

אגודה אחת
אין צריך להניח את שתי המנות בשתי צלחות נפרדות, אלא רשאי להניח את שתי המנות בצלחת אחת, ואין הכלי מחברן להחשיבן כמנה אחת. (קלא)

דברי מאכל
משלוח מנות אינו שייך אלא במאכל אבל אינו יוצא ידי חובה בספרים או בגדים או כספים וכדומה. ואמנם רשאי להוסיף על המאכל גם דברים אחרים. (קכ)

שני מינים
אין יוצאים ידי חובה אלא בשני מיני מאכל שונים, אבל מין אחד אפילו חלקו לשתי צלחות, אינו נחשב לשתי מנות.

למשל: השולח לחברו שתי לשונות של עגל, אפילו מניח כל לשון בצלחת נפרדת, אינו יוצא ידי חובת משלוח מנות, כיון שצריך שיהיו שני מינים שונים. אבל השולח לחברו לשון וגם חתיכת בשר אחרת, יוצא ידי חובה.

משקה
גם המשקה נחשב למנה, ולכן רשאי לשלוח לחברו מנת מאכל ומנת משקה, או שני סוגי משקים, אלא שעדיף יותר שישלח לו שני מיני מאכל. (קכד)

ממתקים
היום נהגו הרבה לתת ממתקים במשלוח מנות ולא מיני תבשיל ובשר, מחשש שהמקבל לא סומך תמיד על ההכשר של הבשר והתבשילים. ומכל מקום היודע שחברו סומך עליו ורוצה לשלוח לו מיני בשר ותבשילים, יש לו להזהר בודאי שיהיה הבשר אך ורק 'חלק' בכשרות טובה ומהודרת. (קלה)
מורא רבך
אף על פי שכתוב ומשלוח מנות איש 'לרעהו', בכל זאת יוצא אדם ידי חובה כששולח מנות לרבו, כמו שמצאנו שהקב"ה קורא לעם ישראל רֵעִים, שנאמר (משלי כז י): "רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב", ורעך זה הקב"ה, שנאמר (תהלים קכב ח): "לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי". ומקיים בזה גם מצות עשה של כבוד התורה. (קלה)

כבודה של תורה
קהל מוקירי תורה שהשתתפו יחד, וקנו בסכום נכבד משלוח מנות לרבם, אף אותם אנשים שלא נתנו סכום כמחיר של שתי מנות, יצאו ידי חובה, כיון שבסה"כ קיבל הרב את הכמות הדרושה לפי ההלכה למשלוח מנות. (קלז)

נשים
נשים חייבות במצות 'משלוח מנות' ככל מצוות הפורים, וגם אשה נשואה צריכה לשלוח בעצמה, ואינה יוצאת ידי חובה בזה שבעלה שולח.

שלוחו כמותו
כלל גדול בידינו (קידושין מב ע"א) 'שלוחו של אדם כמותו', והיינו שיש מצוות מסוימות שכאשר ממנה אדם שליח שיעשה את המצוה במקומו, נחשב הדבר כאילו עשה הוא עצמו את המצוה. אי לכך, יכולה אשה למנות את בעלה או אחר להיות שליחה ולשלוח מנות במקומה, ונחשב לה שהיא קיימה את המצוה. (קמ)

שלח תשלח
יש אומרים שעדיף לשלוח את המנות, דוקא על ידי שליח, כיון שכתוב בפסוק 'ומשלוח מנות', לשון שליחות, אך להלכה אין צורך לשלוח מנות דוקא על ידי שליח. וכן נהג הגאון החזון איש לתת בכבודו ובעצמו את המשלוח מנות, ולא שלח על ידי שליח. (קמג)

משלוח לקטן
יש לשלוח לגדול למעלה מבר מצוה אבל השולח לקטן לא יצא ידי חובה. (קמה)

שליח קטן
רשאי הגדול למנות ילד קטן פחות מבר מצוה, שיתן את המשלוח מנות במקומו. ואמנם צריך לוודא שבאמת הגיע המשלוח מנות למקום ייעודם, אבל בשליח גדול אין צריך לוודא, כי כלל בידינו (מסכת גיטין דף סד עמוד א): 'חזקה, שליח עושה שליחותו', דהיינו מסתמא אנו אומרים שהשליח עשה כהוגן כפי שציווהו, ונתן את המשלוח ליעד שהתבקש, אבל ילד קטן אין אנו סומכים עליו כל כך. (קמג)

כי ירחק ממך הדרך
אם חברו גר רחוק ממנו ורוצה לשלוח לו 'משלוח מנות' על ידי המשלוחים שעושים בחנויות, רשאי לעשות כן, ואפילו אם השליח הוא גוי. כך כתב הגאון החתם סופר בתשובה לחותנו הגאון רבי עקיבא איגר. (קמה)

ואת צנועים חכמה
לכתחלה לא תתן האשה משלוח מנות לאיש, וכן האיש לא יתן לאשה, אלא האיש לאיש והאשה לאשה. (קמ)

בני הבית
על כל אדם להזכיר לבני ביתו הגדולים, שיתנו גם הם משלוח מנות. ויתן להם במתנה את המנות, כדי שיקיימו את המצוה כהלכתה. ואמנם גם ילדים שלא הגיעו לגיל מצוות, טוב לחנכם שיתנו לחבריהם משלוח מנות. (קמא)

אָבֵל
האבל אפילו בתוך שבעה, חייב במשלוח מנות ובמתנות לאביונים, ככל המצוות שהוא חייב בהם, אולם לא ירבה במשלוח מנות.

בני ספרד נהגו לשלוח מנות לאבל בתוך י"ב חודש על פטירת אב או אם, או בתוך שלושים יום על שאר קרובים, אבל בני אשכנז לא שולחים לאבל אלא אם הוא רבו, שאין זה אלא כתשלום חוב. ושולחים מנות לבעל אף שאשתו אבלה. (קצג)


מתנות לאביונים
זמן המצוה
חייב אדם לתת שתי מתנות לשני אביונים, מתנה אחת לכל אביון, וזמן המצוה הוא לאחר קריאת המגילה ביום ולא בלילה. (קסה)

שיעור הנתינה
מעיקר הדין יוצאים ידי חובה כאשר כל מתנה היא לפחות פרוטה, והפרוטה היא המטבע הפחות ביותר שיוצא בשוק. [מטבע של חמש אגורות]. אבל ירא שמים ירבה לתת יותר כיד ה' הטובה עליו, וכל המרבה הרי זה משובח. (קסו)

בסבר פנים יפות
כשנותן את המתנות לאביונים, ישתדל לתת בשמחה ובסבר פנים יפות שלא יתבייש המקבל. ורשאי לתת לאדם אחר שהוא יעביר את המתנות לאביונים ביום פורים. ומעלה גדולה יש יותר, כאשר נותן האדם את הצדקה בסתר. (קסז, קעב)

במה יוצאים
יוצאים ידי חובת 'מתנות לאביונים' בין בנתינת כסף ובין בנתינת מאכל, אבל לא בנתינת חפצים אחרים כמו כלים או בגדים, ושאר דברים שאינם מאכל. (קסו)

נשים
נשים חייבות במצות מתנות לאביונים ככל מצוות הפורים, וגם אשה נשואה צריכה לתת, ואינה יוצאת ידי חובה בזה שבעלה נותן עבורו, אלא צריך שבעלה יוסיף עבורה עוד שתי מתנות לשני אביונים. (ת"ה שלא)

חנוך לנער
על כל אדם להזכיר לבני ביתו הגדולים, שיתנו גם הם מתנות לאביונים. ואמנם גם ילדים שלא הגיעו לגיל המצוות, טוב לחנכם שיתנו מתנות לאביונים. (ת"ה שלא)

משפחה
רשאי אדם לתת לאיש ואשתו אביונים, ויוצא בזה ידי חובת שתי מתנות לשני אביונים. וכן רשאי לתת לאב ובנו אביונים. (קסז)

דמי פורים
יוצא אדם ידי חובה במתנות לאביונים, גם כשנותן את המעות לאביון קטן, ואם הוא יתום, מצוה יותר לתת לו. ומכל מקום יש להזהר שלא לתת כסף לכל ילד, שיש ילדים שמשתמשים בכספים לדברים לא טובים, וכל חכם יעשה בדעת. (קסח)

הרוצה לשמח את הקב"ה
כתב הרמב"ם: מוטב לאדם להרבות כמיטב יכולתו במתנות לאביונים, יותר מאשר להרבות בסעודת פורים, ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שמחה גדולה ומפוארה אצל הקב"ה כאדם המשמח לב עניים, יתומים ואלמנות. שהמשמח לב אומללים האלה דומה לשכינה, כמו שנאמר על ה', (ישעיה נז טו): לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים". (קסח)

עני
גם עני המתפרנס מצדקה, חייב לתת מתנות לאביונים. ועני שנתן לחברו פרוטה, רשאי חברו העני להחזיר לו את הפרוטה, ויצאו ידי חובה שניהם במתנה אחת לאביון אחד. ויעשו כן עם עוד עני, ויקיימו שתי מתנות לשני אביונים. (קסט)

מעשר כספים
כבר בארנו שטוב ונכון לתת מעשר כספים מידי חודש בחודשו, מכל הרווחים שהאדם מרויח, ומצוה מן המובחר לתת חומש. ומכל מקום הנוהג לתת מעשר או חומש, אין לו לתת מזה למעות של 'מתנות לאביונים', אלא יתן מכסף אחר פרטי שלו. ואולם אם בשעה שהתחיל לתת, אמר שהוא נוהג כן 'בלי נדר', ומצבו הכלכלי קשה לעת עתה, רשאי לתת 'מתנות לאביונים' ממעות אלו.

אם נתן מתנות לאביונים כדין, רשאי לתת את שאר המתנות מכספי מעשר. (קע)

לעשות כרצון איש ואיש
אין המקבל חייב לקנות ממעות אלו דוקא דברי מאכל, אלא רשאי לעשות בהם כרצונו הטוב, כגון לקנות בגדים או נעליים לילדיו, וכל שאר צרכיו. (קעב)

כמה פרטי דינים ליום הפורים
נפלה המגילה
אם נפלה המגילה מידו לארץ, אין צריך להתענות כמו באדם שנפלו תפילין מידו, אבל יתן מחיר של סעודה אחת לצדקה. (עח)

אָבֵל
אין אבלות של שבעה נוהגת בפורים, לא ביום י"ד ולא ביום ט"ו, בין בירושלים ובין בשאר המקומות. ולכן לא ישב על הארץ, ולא ילבש בגד קרוע אלא בגדי שבת, וינעל נעלי עור. ומכל מקום נוהג אבלות בדברים שבצנעא בלבד כמו בשבת. וכמו שפסק מרן השלחן ערוך בהלכות אבלות (יורה דעה סימן ת"א סעיף ז). (קפז)

בית הקברות
לא יעלו לבית הקברות ביום פורים, ולכן מי שיש לו יום השנה ביום פורים, יקדים לעלות לבית הקברות יום או יומיים קודם פורים.

אזכרה
ימי הפורים, אף על פי שהם ימים טובים לישראל, מותר לעשות בהם אזכרה [יארצייט] לנפטר למלאות השבעה או השלושים או השנה. אלא שיזהרו שלא לספר בשבחיו של הנפטר ולא יבכו, אלא ידברו רק דברי תורה מענייני המגילה, וחיזוק באמונה ובטחון לעילוי נשמתו של הנפטר. (ת"ה רסו)

תענית
אסור להתענות בשני ימי הפורים, כיון שהם ימים טובים לעם ישראל. ואפילו אם חל יום השנה של אביו או אמו, שפסק מרן בשלחן ערוך (סימן תקסח סעיף ח) שטוב להתענות ביום זה, מכל מקום בימי הפורים לא יתענה כלל. (ת"ה רסו)

ובלאו הכי כיום שהדורות נחלשו, ואם יתענה יש חשש שיפסיק או ימעט מלימוד התורה, עדיף שלא יתענה כלל אפילו בשאר ימות השנה, אלא ישב ויעסוק בתורה, וזכות התורה תעלה במעלות גבוהות מאוד מאוד את הוריו הנפטרים, ובפרט אם זוכים לארגן שיעור תורה ברבים לעילוי נשמתם של ההורים.


הלכות פורים משולש
והחוט המשולש
כבר התבאר לעיל שכאשר חל ט"ו באדר בשבת, גם בירושלים קוראים את המגילה ביום י"ד, אלא שעדיין אין ירושלים עושים את כל מצוות הפורים ביום י"ד, אלא מחלקים את שש מצוות הפורים [קריאת המגילה, מתנות לאביונים, משלוח מנות, משתה ושמחה, ועל הניסים, וקריאת התורה] לשלושה ימים, ובכל יום מקיימים שתיים מהן, ועל כן נקרא שמו 'פורים משולש'.

יום שישי - י"ד באדר
ביום שישי שהוא יום י"ד באדר, מקיימים בירושלים שתי מצוות: א. קוראים את המגילה בלילה וביום. ב. נותנים מתנות לאביונים ביום. והטעם שנותנים ביום שישי ולא ביום ראשון, אמרו חז"ל כיון שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה, דהיינו שיודעים הם שכאשר קוראים את המגילה, אז נותנים להם צדקה, כי מחיבת הנס, הלב פתוח לתרום בעין יפה לטובת העניים. (רטו)

אין אומרים בירושלים 'ועל הניסים' ביום שישי, כיון שאינו יום פורים להם, ומכל מקום אם טעה ואמר 'ועל הניסים' בין בתפלה ובין בברכת המזון, אינו חוזר. וטוב לעשות סעודה נאה ביום שישי, שהוא זמן פורים לכל העולם. (ת"ה שנט, שסב)

מלאכה
ביום שישי, מותר לבני ירושלים לעשות מלאכה, כיון שכל מה שלא עושים מלאכה בפורים, אינו אלא בזמנו ממש. וכן מותר להסתפר לכבוד שבת. (רטז)

יום שבת - ט"ו באדר
ביום שבת שהוא ט"ו באדר, עושים עוד שני דברים: א. אומרים 'ועל הניסים' בכל התפלות, ובכל סעודות שבת בברכת המזון. ב. מוציאים שני ספרי תורה, בראשון קוראים פרשת השבוע, ובספר התורה השני קורא המפטיר את קריאת פורים 'ויבוא עמלק'. ומפטירים בנביא (שמואל א פרק טו) 'פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל', כהפטרת 'שבת זכור'. אבל בשאר הערים, מוציאים רק ספר תורה אחד, ומפטירים את הפטרת פרשת השבוע כבכל שבת. וכן לא אומרים 'ועל הניסים', ואם טעה ואמר 'ועל הניסים', יצא ידי חובת התפילה ואינו חוזר. (ריז, ריט)

יעלו ערים
תושב ערי הפרזות שעלה ביום שישי לעשות את השבת בירושלים, אחר שקיים את מצוות הפורים בי"ד בעירו, לכתחילה לא יעלה לספר תורה לעליית מפטיר בשבת, אולם אם קראוהו בשמו כמנהג בני אשכנז, רשאי לעלות. (קטו)

מהיות טוב
טוב להחמיר להכין עוד מנה לשבת לכבוד פורים, ולשתות מעט יין יותר מהרגיל, לזכר הנס. וכן טוב לשלוח מנות לחברו, אם יש עירוב בעיר. (רכה. ת"ה שסב)
שואלים ודורשים
ביום שבת בירושלים יש לדרוש לקהל מעניינו של יום הפורים, ולחזק את הציבור באמונה ובטחון בבורא עולם, שיראו את השגחתו הפרטית על כל נעלם, בד בבד עם סיפור המגילה, והשתלשלות הדברים שאינם במקרה חס ושלום, אלא הכל בהכוונתו של בורא העולם עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות. (רכ)

בשבת זו, אסרו חכמים לטלטל את המגילה והרי היא מוקצה, כמבואר לעיל.

יום ראשון - ט"ז באדר
ביום ראשון שהוא ט"ז באדר, מקיימים בירושלים עוד שתי מצוות: א. משלוח מנות. ב. סעודת פורים. ואינו אומר 'ועל הניסים' לא בתפילה ולא בברכת המזון.

אחד מן הטעמים שדוחים את סעודת פורים ליום ראשון, ולא עושים אותה בזמנה ביום שבת בט"ו, לפי שנאמר במגילה, לעשות אותם ימי משתה ושמחה, דהיינו המשתה צריך להיות ביום שנעשה לשמחה על ידי חכמים, אבל יום שבת השמחה בו לא נקבעה על ידי חכמים אלא בידי שמים, כמו שדרשו חז"ל בסִפְרֵי 'וביום שמחתכם' אלו השבתות, ומטעם זה אומרים גם בתפלה בשבת, 'ישמחו במלכותך שומרי שבת'. (רכ)

תשלומים
ביום ראשון, אין לומר 'ועל הניסים' בתפלה ובברכת המזון, כיון שאינו יום פורים ממש אלא רק תשלומים לסעודת פורים. וטוב שיאמר בברכת המזון, הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כשם שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. בימי מרדכי ואסתר וכו'. (רכז)

וידוי
ביום ראשון אין לומר וידוי בירושלים בתפלות שחרית ומנחה, כיון שהוא יום משתה ושמחה. ובשאר המקומות יש נוהגים לומר, ויש נוהגים שלא לומר. (רכז)


תם ונשלם שבח לאל בורא עולם
.